שלום לכולן, אני אמא לתינוקת מתוקה בת כמעט 3 חודשים. בספטמבר הקרוב נגמרת חופשת הלידה שלי ואני אמורה להכניס את הילדה לגן, כי זאת גם תחילת שנת הלימודים. מצד אחד יש בי את הרצון להשאר עם הילדה בבית לפחות עד שנת הלימודים הבאה ולהכניס אותה לגן כשהיא תהיה בת שנה וחצי ולא חצי שנה. מצד שני, להיות אמא במשרה מלאה זאת העבודה הכי לא מוערכת בעולם ואף אחד לא אומר לך עליה תודה. אנשים (כולל בעלך) חושבים שאת לא עושה כלום, כי את הרי לא עובדת בעבודה שמכניסה כסף ולכאורה מה כבר יש לעשות בבית. שזה שטויות כי אני עובדת בבית בלי הפסקה אין לי דקה לשבת. דווקא בעבודה יש לי המון זמן לשבת, לשתות קפה ולדבר עם אנשים. חוששת לצאת ממעגל העבודה, לאבד כישורים חברתיים, ולא להצליח להתקבל לעבודה בעתיד. חוששת לא להיות עצמאית ושלא יהיה לי כסף משלי, כמו ילדה שצריכה לבקש כסף מההורים לכל דבר שהיא צריכה. חוששת שבעתיד בעלי יסתכל עליי ויגיד לי שאני חיה או חייתי על חשבונו כי אני לא עובדת בעבודה שמכניסה כסף, כי אף אחד לא סופר כמה כסף זה חוסך כשאת עושה את כל עבודות הבית ולא משלמים לגן. חוששת שבעוד הרבה שנים כשאגיע לגיל מבוגר והילדים כבר יעזבו את הבית, אני אצטער על הבחירה שעשיתי לוותר על עצמי וההתפתחות האישית שלי בתור בנאדם. זהו, תודה למי שקראה. אשמח לתובנות.

תנסי להאריך אולי את החופשת לידה כמה חודשים תבקשי ממקום העבודה אולי יתן לך עוד זמן לשקול.. אני אישית לקחתי לעצמי שנה חופש ועזבתי מקום עבודה אחרי תקופה מאד ארוכה.. הרגשתי בהתחלה שאני מוותרת על עצמי בשביל הבן שלי היום אני מבינה שהאיפוס הזה עשה לי טוב.. קחי לך את הזמן לחשוב עוד קצת ..

זה מאוד אינדיבידואלי, אני 6 וחצי שנים בבית מהרגע שילדתי את הבכור שלי,יש לי 4 ילדים עם כולם נשארתי בבית עד גן עייריה, לא מחפשת תודה מאף אחד,אני יודעת כמה אני עובדת קשה,כל היום סביב הבית,סביב הילדים, בעלי עובד כמו חמור כל היום מסביב לשעון, עזבתי לימודים,עזבתי עבודה טובה ולא מתחרטת לרגע,את יודעת למה? כי יש דברים שאי אפשר להחזיר לאחור,כמו הגדילה של הילדים שלי, אבל שוב,זאת הייתה החלטה משותפת שלי ושל בעלי, קל זה לא,בכלל לא,יש ימים קשים אין ספק. אבל אנחנו יד ביד בזה, חשוב מאוד להיות שניכם בהחלטה הזאת, ולקבל שכל אחד עושה את המאה אחוז בתחום שלו וכמובןןן שאת צריכה לרצות את זה, כי אם את מרגישה שזה מכבה אותך אין טעם זה לא שווה להשאיר את הילדים בבית ועדיף לתת אותם למסגרת, ככה שזה שיקולים שצריך לעשות וכל אחת ומה שהיא מרגישה ומה שעושה לה טוב, ותזכרי אמא מאושרת בכל מצבבבבב זה הכי חשוב,כל השאר בולשיט

אני כבר חצי שנה בבית עם הקטן, עם הגדולה חזרתי לעבוד אחרי 4.5 חודשים. יש הרגשת פספוס אין ספק... מצד שני, עם הגדולה היתה לי עזרה, ועם הקטן אין לי עזרה בכלל... מתכוונת לרשום אותו למעון לקראת גיל שנה בערך ואז לחפש עבודה פחות תובענית ממה שיש לי כרגע.

אגב, אני ובעלי מנהלים חשבונות נפרדים וחשבון אחד משותף שאליו כל אחד מעביר מידי חודש סכום קבוע להתנהלות השוטפת. גם כרגע כשאני בחל"ת לא הפסקתי להעביר כסף (בעיקר מחסכונות שיש לי ומשכירות שאני מקבלת על חלק מדירה), אבל בעלי מתחשב ולוקח בחשבון שאין לי באמת הכנסה ולכן את תשלום השכירות למשל לקח על עצמו וחשבונות מים חשמל וכדומה.

עוקבת

אחרי הלידה הראשונה ישבתי שנה בבית, אחרי הלידה השניה אני עדיין בבית והם צמודים. היום היא בת 8 חודשים ואני איתה בבית, מחפשת עבודה במשרת אם ולא מוצאת. מהצד הזה זה נורא קשה ששוללים אותך רק כי את אמא. היה אפילו מעסיק ששמע שאני צעירה בטלפון ולפני שאמר שלום שאל כמה ילדים יש לי ומה אני אעשה כשהם יהיו חולים. חמותי עם שלושת ילדיה לא ישבה בבית, 3 חודשים שגם בהם הייתה הולכת עם התינוקות לעבודה לבקר והיום היא אומרת שמתחרטת מאוד, ואין אפשרות להחזיר את הזמן אחורה. ילדים גדלים וזה קורה מהר מאוד. להתחיל מהתחלה בעולם העבודה זה לא פשוט אבל אפשרי בעיניי. בקשר להערכה... תגרמי לו להעריך. בעלי זרק לי איזה בדיחה יום אחד ששעת עבודה שלי לא שווה כלום, במילים האלה ממש. קיבלתי באותה שניה החלטה שאני צוחקת מהבדיחה ומפסיקה לטפל בבית. נטו מאכילה את הילד ומקלחת אותו.. מפסיקה לרדוף אחרי כביסות וכלים וכו... לא שטפתי כלים לא עשיתי כביסה לא פיניתי אפילו מהשולחן! זה החזיק בדיוק 3 ימים עד שהוא התחיל לריב איתי על זה והזכרתי לו את הבדיחה שלו והסברתי לו שאם שעת עבודה שלי שווה כלום אז ככה היא תראה. ובנוסף משאירה אותו הרבה הרבה הרבה יותר עם הילדים לבד.. אם יש אפשרות אפילו לצאת לסופש עם חברות ושהוא יטפל בילדים בכלל מושלם, שיחווה מה שאת חווה בערך בבית. בקשר לכסף, אישית לא עבדתי כבר כמעט שנתיים ולא מרגישה כמו ילדה קטנה כי אם הילד למשל בגן וצריך לצאת מוקדם לאסוף או שהוא חולה שבוע וכו אם הוא יצטרך לצאת זה יהיה הפסד כספי. צריך להתחיל לחשוב על עקרות בית כעבודה כי זה שהילד נמצא בבית זה חוסך המון כסף וחוסך רופאים וימי מחלה. אגב תתחילי להסתכל על עצמך כאישה עובדת וככה יתחילו להסתכל עלייך. אנשים משלמים למטפלת צמודה הרבה הרבה הרבה כסף כי לטפל בתינוק נחשב עבודה לא? והמטפלת מטפלת רק בתינוק ולא מבשלת למשפחה על הדרך ועושה כביסות ומנקה וכולם יודעים שמטפלת זאת עבודה קשה

עוקבת

יש לי עבודה מהממת במשרד ממשלתי ויודעת שאם אעזוב כנראה שלא אוכל לחזור. כרגע בחופשת לידה ושוקלת מאודדד לא לחזור בכלל, מתכננת ילדים צמודים ומאוד רוצה לגדל אותם בעצמי ולפתח אותם ולא גן או מטפלת רוצה שהבית יהיה נקי ומסודר ואוכל חם ומבושל לילדים ולבעלי יש נשים שקריירה בעבודה זה הגשמה עצמית עבורם אבל בשבילי הגשמה עצמית והחלום שתמיד היה לי הוא פשוט להיות א מ א אני גם בהתלבטות כמוך שבעתיד אצטער אבל למדתי שצריך לחיות את ההווה בלבד

וואוו אתם ככ צודקות הקריירה האמיתית שלנו זה להיות אמהות ואני ככ רוצה גם להחליט ככה אבל לפעמים זה בכלל לא אפשרי... צריכה לשלם לימודים, ומשכנתא, ושכר דירה, וחיים... זה לא נגמר וזה מלחיץ אותי כי אני ככ רוצה להשאר בבית לגדל את הילדים שלי בעזרת ה' ומצד שני אין ברירה! צריך ממש להתפלל שה' יתן את האפשריות והכוחות להכול!!

תודה רבה לכל מי שענתה ושיתפה. איך אתן מסתדרות מבחינת עצמאות כלכלית? אני עובדת מגיל 14 ולא יכולה לדמיין לעצמי מצב שאני צריכה לבקש כסף מבעלי. כרגע יש לנו חשבונות נפרדים וחשבון משותף אותו פתחתנו כשעברנו לגור ביחד ואליו מעבירים סכום קבוע לכל הבזבוזים המשותפים שלנו. אם אפסיק לעבוד, זה בעצם אומר שכל הוצאה שלי, כמו נגיד אפילו קפה עם חברה או קוסמטיקאית אני אצטרך לגהץ מהחשבון המשותף. מרגיש לי ככ לא נעים, אף פעם לא הייתי בסיטואציה הזאת. חוששת שבעלי פתאום יתחיל להסתכל על מה את מוציאה פה ומוציאה שם. יתחיל לשאול מה קניתי בחנות כזאת או אחרת. איך זה אצלכן?

בעלי יודע שיש דברים קבועים אצלי כל חודש,כמו שיער,ציפורניים וכו' ויש דברים כמו אירוע של חברה שאני אומרת שצריכה ככה וככה אין פה מה להתבייש אני גם עבדתי מגיל 16,נכון באיזשהו מקום זה מרגיש כמו תלות כזה, אבל זה ממש לא ככה אם יודעים את הצרכים אחד של השני והכל בסדר

מהחתונה יש לנו חשבון משותף. מבחינתי אנחנו שותפים לחיים לדירה ולחשבון בנק. לכל אחד יש אשראי שמקושר לאותו חשבון וזהו... כשיהיה צריך לעשות קניות לילדה מאיזה חשבון זה יצא? התשלום לגן? ברגע שהוא מפרנס אז הוא מפרנס... זאת השותפות בעצם. את מטפלת בבית מבפנים והוא מטפל בבית מבחוץ. בימים קשים הוא יתן יד בעבודות הבית ובימים קשים את תצאי לעבודה גם אם זמנית. יין ויאנג

אוקיי אז בעצם כל הוצאה אישית שלכן אתן מגהצות מהחשבון המשותף? קפה עם חברה, דלק לאוטו שלכן, קוסמטיקאית, ספר, מתנה לאמא שלכן. בכוונה נתתי דוגמאות שהן רק לשימוש שלכן ולא משותפות. אם כן, הבעל לא אומר כלום כשעובר על פירוט האשראי? לא שואל לצורך העניין למה שולה לקחה 100 שקל על ציפורניים?😊 בכנות עם יד על הלב, אתן מרגישות בנוח לבזבז על העניינים שלכן מהחשבון המשותף?

סליחה שאני ככה נכנסת לכן לעניינים ושואלת שאלות אישיות. פשוט מרגישה בנח כי אנחנו לא מכירות וככה אני יכולה להבין איך משפחות אחרות מתנהלות.

מרגישה בנוח ועוד איך, כי אם לא הייתי בבית עם הילדים א.הוא לא היה יכול לעבוד בכזאת חופשיות ולהתקדם ב.ככה או ככה רוב המשכורת הייתה הולכת על גן פרטי וג. מרגישה בנוח מאוד,קורעת את התחת כל היום ובעלי מפנק!

ברור שמרגישה בנוח.. וגם החשבון המשותף זה החשבון היחיד. זה חלק משותפות. אם הוא יוצא עם חבר או מסתפר את היית מרגישה שאת צריכה לבדוק אותו? מזה לא נעים גם? הוא בעלך ואתם תא משפחתי. לפני החתונה התייעצנו עם חמותי לגבי אם להשאיר חשבונות פרטיים או לעשות משותף כי היא בנקאית כבר 30 שנה... היא אמרה באופן חד משמעי שמשותף ושכל זוג שהיו לו שני חשבונות עם הזמן הלך והסתבך כי פנקסנות זה רעל בזוגיות ובלי קשר ראתה המון מקרים כולל זוגות חברים שלה שעם הזמן אחד הצדדים נכנס לחוב והיה צריך לקחת הלוואה מחשבון בן הזוג השני או שאי אפשר לקחת משכנתא וכו

אני מרגישה מאוד בנוח , מאז החתונה יש לנו חשבון משותף ואפילו הייתה תקופה שבעלי פתח עסק עצמאי ובחודשיים הראשונים חיינו מהמשכורת שלי בלבד! וכרגע יש מטרה משותפת שבה אני ״עובדת״ בבית ומגדלת את הילדה והוא עובד בחוץ ומפרנס אותנו ...הרי אם הייתי שולחת לגן זה היה המון הוצאות אז זה שאני בבית זה סוג של חסכון ואם יש לי הוצאה כזו או אחרת אני פשוט מגהצת,כמובן שאם זו הוצאה גדולה אני מיידעת אותו אבל לא בקטע של לבקש רשות וגם אם לפעמים מתייעצים לגבי דבר מסוים אם לקנות או לא

תודה ששיתפתן. משום מה אני מרגישה לא נעים לגהץ מהחשבון המשותף הוצאות שלי בלבד. אולי כי רגילה לחיות רק על חשבוני, אולי כי רגילה לרמת חיים גבוהה בלי שצריכה לתת דין וחשבון לאף אחד, כמה מוציאה פה וכמה מוציאה שם, אבל בגדול אתן כמובן צודקות. אנשים פשוט לא מעריכים שום דבר, ואני מאוד חוששת שיום אחד בעוד x שנים, הוא יגיד שאני חיה על חשבונו. זה פשוט השריטה שלי שמישהו אומר לי משהו כמו "קניתי לך/ נתתי לך/ בזכותי את ככה וככה...", רק מזה יכולה להתגרש😂

מאיזה חשבון אתם קונים בגדים לילדים נגיד?

בגדים לילדה קונה מהמשותף. רוב ההוצאות מהמשותף. הדברים היחידים שאני קונה מהחשבון שלי הם דברים שקשורים אליי ישירות, נגיד קוסמטיקאית, יציאה עם חברה, לתדלק את האוטו שלי, קניית בגדים לי, מספרה, וכל דבר בעצם שהוא רק שלי ובשבילי. אנחנו לא מתחשבנים ומסתכלים על מי מגהץ מה ומאיפה פשוט ככה התרגלנו. גם כביכול נשמע הגיוני שהחשבון המשותף הוא לדברים משותפים. אני אוהבת ורגילה להיות עצמאית ולקנות מה שאני רוצה בלי שצריכה "לדפוק" חשבון על מי מה כמה ולמה.

אירית אני ממש מבינה את החשיבה שלך וגם מאיפה זה נובע. אבא שלי ז"ל אמר לי משפט בגיל 18 שחקוק לי במוח ולא משחרר אותי "אף פעם אל תישעני כלכלית על אף אחד, גם לא על בעלך לעתיד, תמיד תפרנסי את עצמך ותחזיקי אגורה לבנה ליום שחור". מאז שהתחלתי לעבוד מסודר (סביב גיל 21) אני ככה מתנהלת. ולגבי הוצאות על הילדים- לפעמים מגהצת מהחשבון המשותף ולפעמים לא למשל, יש לי כרטיס לייפסטייל בחשבון הפרטי ובסופר פארם אני מגהצת ממנו. אין אצלנו התחשבנויות אבל יש הבנה הדדית ואף אחד מאיתנו לא ייתן לשני לקרוס כלכלית. חשבונות נפרדים זה לא אומר חיים נפרדים אלא עצמאות כלכלית.

אני מתארת לעצמי שאת יודעת עם מי יש לך עסק ומכירה את בעלך ואת עצמך אבל אישית אני מרגישה שותפה בהכנסות למרות שלא עובדת.. יש הוצאות גן שנמנעות, ימי מחלה שבעלי לא לוקח כי אני בבית, אפילו ברמת המטרנה כי אני מניקה את הילדה. לא יודעת איזו רמת הכנסה צפויה לך אבל מחישוב שעשינו אם אני עובדת במשרת אם השכר יהיה נמוך יותר מההוצאות על הילדים ואם אעבוד במשרה מלאה בעלי יצטרך לצאת מוקדם וכל שעת עבודה שלו זה כמעט יום עבודה שלי, גם זה חישוב...

סנדרה, פונה אלייך פה כי אין אופציה להודעות פרטיות. נמחק הנושא על החשבון המשותף? הקלדתי הודעה באורך הגלות ולא הצלחתי לשלוח😁

חחחחחחחחח גם אני הקלדתי מלא,כן מסתבר שנמחק

יאוווו עד שהיה לי מה להגיד😁😂

🤣🤣🤣