שלום לכולן, אשמח להתייעץ איתכן. בשנתיים וחצי אחרונות הייתי מובטלת בגלל לימודים לתואר ראשון (שהחלטתי לא לעסוק בו). לפני חודשיים התגייסתי למשטרה למשרה שלא קשורה לתחום התואר שלי בשום צורה כי חשבתי שהתחום יעניין אותי ובתכלס הוא תחום טוב, טכנולוגי. אממה אני נכנסתי להיריון בערך במקביל לגיוס ויצא שכל הטרימסטר הראשון והקשה אני מעבירה בעבודה חדשה, ואיך לומר, אני פשוט סובלת בכל רגע. לא יודעת אם בגלל הסיבוב שאפשר לקבל בהיריון על דברים, אבל פשוט לא התחברתי לכלום, לא למשטרה, לא לאנשים ולוייב בניהם שפשוט מעייף אותי, לא למבנה עצמו של העבודה שמלוכלך בצורה קשה ואני בן אדם שניקיון קריטי לו לנפש. גם העבודה עצמה לא התחבבה עלי, בהתחלה זה עוד היה סבבה אבל עכשיו הגיעו מים עד נפש. הבעיה שהיא שא. עברתי את כל התהליך גיוס המפרך הזה ואני אתפטר אחרי חודשיים וחצי? ב. אני בהיריון ולא עבדתי הרבה זמן לפני, אז צריכה לגרור כמה שאפשר כדי שאקבל משכורת בזמן חופשת לידה.. ואמרתי לעצמי שאחרי החופשה פשוט לא אחזור. אבל לא טוב לי בנפש, אני נכנסת לדיכאון כשאני קולטת שמחר אני נוסעת לשם ואני גם כל הזמן מנסה לחפש תירוצים למה לא להגיע. אני לא יודעת אם קיבלתי פלפה בגלל ההיריון או שאני באמת צריכה לעזוב.. פשוט לא יודעת מה לעשות תודה שקראתן❤️

משהי שעשו לה זרוז ויכולה להרגיע אותי( שבוע 39 ) בגלל מיעוט בתנועות באתי בלי פתיחה ובלי כלום זה מפחיד להתחיל ככה זרוז? איך זה? 🙏🙏 ואיך עברתם את זה יש לי צירים אבל לא סדירים