תמיד הייתי מהאלה שקוראות את הדברים הג׳וסיים של אחרים עכשיו תורי לפרוק… אני חודשיים אחרי לידה, עד עכשיו הייתי אצל ההורים שלי והיום אנחנו חוזרים לבית…קשה לי בטירוף, ההורים שלי גרים במרחק של שעה וחצי מאיתנו זו לידה ראשונה, עכשיו זה נוחת עליי מה דרש ממני המעבר עיר אחרי שהתחתנתי…ההורים שלי לא יראו את הילדים שלי גודלים לידם מתחת לאף, ואני יודעת שאפשר לסוע וכו וכו אבל זה לא אותו הדבר מרחק 5 דק ומרחק של שעות…כואב לי הלב….טבלתי גם השבוע אחרי חודשיים שלמים שאני ובעלי לא נגענו, אתמול הבאתי לו סוך סוף חיבוק לא היה נראה שהוא מתלהב או מתרגש או מחזיר חיבוק בכלל…עכשיו לא בא לי לא שהתקרב או שיגע (לא שהוא ניסה עד עכשיו כן…) בנוסף לזה שיש לי יומולדת היום ובמקום להרגיש שמחה אני מרגישה עצבות נוראית ועכשיו אנחנו בדרך חזור ואני רק בוכה כל הדרך…אפילו מזל טוב או יומולדת שמח הוא לא אמר לי אני יודעת שקשה לו לבטא לפעמים דברים במילים וגברים זה שונה מנשים אבל…אני לא יודעת מה יש לי יכול להיות שאני פשוט הורמןנלית בטירוף ויכול להיות שלא בא לי רק לישון…זהו פרקתי