חייבת לפרוק .. דכאון אחרי לידה שהתפרץ באמצע החיים .. לידה ראשונה אחרי סכרת הריון וקיסרית . כל הזמן בוכה על כל דבר אפשרי, על חרדות שיקרה לבן שלי משהו , על זה שבעלי ימות ואשאק לגדל את הילד לבד , פחד מהמצב הכלכלי בקורונה , שנאה עצמית על איך שאני נראית , על הרגישה שנהייתי , על החיים החדשים האלה שלפעמיים באלי לעצוב הכל להיעלם לכמה דקות .. אני מאוד אוהבת את הילד שלי ובאמת לא יודעת איך הייתי בלעדיו , הוא הדבר הכי יפה שקרה לי אבל פתאום מרגישה שנגמרו החיים . אי אפשר להיות חופשיה , אי אפשר אפילו להיות חולה כי מי יטפל בו כמו שצריך ? מפחדת שיקרה לי משהו ואז מה יעלה בגורלו ? אתמול אחי היהה אצלי בבית והתנדבתי להחזיר אותו (במקום בעלי ) רק בשביל טיפה שקט מהכל . החזרתי אותו ואז עצרתי סאיזה רחוב שקט וישבתי באוטו בלי לעשות שום דבר מיוחד רק שנייה של שקט , כמובן שלא נשארתי הרבה כי אז בעלי היה מתקשר לשאול איפה אני .. שיתפתי אותו קצת , הוא מאוד מכיל ודואג אבל אני מרגישה שאני משתגעת ואף אחד לא יכול להבין אותי .. אני בוכה מכל שטות ומרגישה שהכל השתנה לי בחיים לטוב ולרע וקשה לי מאןד עם השינוי הדרסטי הזה , כל הזמן דאגה מצפון וחרדות זה מתישששש! אוף המצפון הזה, כל הזמן מרגישה אמא לא מספיק טובה ואישה לא מספיק טובההה למרות שבעלי הכי מפרגן בעולם ! בימים האחרונים התגבשה לי ההכרה אחרי שששיקרתי לעצמי תקופה שאני בדכאון אחרי לידה , לא כלכך יודעת למי לפנות , אשמח אם תעזרו לי ותכוונו אותי לאיזה בעל מקצוע אפשר ללכת ? אם זה דרך הקופת חולים וכמובן שכל הזדהות יתקבל בברכה , זאת פעם ראשונה שאני מרגישה שאני כלכך צריכה את זה

מתוקה שלי! אני מבינה אותך ככ! את כרגע מרגישה שהעולם סוגר עליך, שאף אחד לא מבין אותך ואפילו את לא מבינה את עצמך, תחושת בדידות קשה כי איך אפשר לחוש אחרת אחרי שהחיים שלך השתנו מקצה לקצה בין לילה?! חשוב מאוד שתדעי שאת לא לבד, כל האמהות הטריות מרגישות ככה ולכן מאוד חשוב לשתף, לדבר ולבקש עזרה! לא להתבייש, להפעיל את הקרובים לך שיעזרו, שיתחלקו איתך בנטל אפילו אם זה שעתיים אחהצ ללכת לעשות סיבוב או סתם אמבטיה מרגישה עם כוס קפה, או שמה שעושה לך טוב, זה חשוב. שתדעי זה עובר, זו תקופה בסהכ והיא עוברת והכל משתפר פלאים, את תראי. אל תחמירי עם עצמך, את עושה את הכי טוב שאת יכולה ואת האמא הכי טובה שיכולה להיות לבן שלך. שולחת לך חיבוק ענק.(:

אגב, מישהי חכמה אמרה לי פעם שאחרי לידה ראשונה אנחנו עוברות סוג של אבל. אבל על החיים שהיו לנו ולא יחזרו עוד כי עכשיו אנחנו אמהות, ושזה בסדר לקחת את הזמן כדי להתאבל על מי שהיינו ואיך שהחיים שלנו היו לפני. זה בסדר, כי מסתגלים להכל ולאט לאט את תביני שהחיים שלך לפני שהפכת לאמא היו רק מסלול כדי להכין אותך לרגע הזה ובעוד כמה זמן לא תצליחי לדמיין את החיים שלך אחרת.

תפני למרפאת נשים שלך, את יכולה לדבר עם האחות או הרופא/ה. וגם בטיפת חלב יודעים להפנות לעזרה. את גיבורה אמיתית מעצם היותך אמא!!

היי אהובה. חוויתי את מה שאת חווה. את מוזמנת לסמס לי 0504342378

מחבקת אותך מרחוק ויכולה להבטיח לך שאין אחת שלא תרגיש או מרגישה משהו ממה שאת מתארת. גם אני הרגשתי את אותן חרדות במיוחד שיקרה חלילה משהו לבן זוג שלי ואני אשאר לבד אבל לאט לאט לומדים להתעלם מהמחשבות האלו. הכל עובר בסוף והילדים גדלים ונהייה יותר ויותר קל 😘

יקירה, תפני למרפאה שלך ותבקשי לפגוש פסיכולוג ואפילו פסיכיאטר. דיכאון בסופו של דבר, כמו מחלות אחרות, נגרם מחוסר איזון הורמונלי או כימי במוח ולכן ניתן לטיפול! אל תסבלי סתם תגשי לרופאה ותבקשי עזרה❤