לא מבינה את בעלי כבר אין לי כוחות מגויס מ7.10 הכל על הגב שלי עברתי הכל לבד עם ילדה קטנה בבית הייתי גמורה הוא שירת רצוף שנה וחצי , נראה לי שנהנה שם מאוד למרות שלי שידר שסובל הכיר המון חברים חדשים התחיל לצאת איתם מלא כל פעם שבא הביתה אני אפילו לא יודעת ב100 אחוז שלא מצא לו שם מישהי התרחקנו מאוד בתקופה הזו , הרגשתי מסע כבד על הכתפיים שלי היה לי קשה להסתכל עליו עברתי המון דברים אישים בשנה אחרונה, הייתה לי שנה לא פשוטה בכלל בלשון המעטה והוא בקושי היה שם בשבילי הוא סיים מילואים לפני חודשיים וחצי בערך אנחנו במשברים עמוקים שממש קשה לתקן העניין הגדול שהוא קיבל שוב צו מילואים כבר לחודשיים אני אהיה בחודש תשיעי וביקשתי ממנו לסרב ושנמאס לי הוא טוען שלוחצים עליו ואין לו ברירה (אני לא כל כך מאמינה לזה) אני גמורה באמת שנמאס לי גם ככה כלום לא יחזור להיות כמו בעבר אבל בחייאת? החברים שלך מהמילואים שאגב מציקים לו יום יום בטלפון שיאשר את הצו- אלוהים יודע מה עושים שם יחד יותר חשובים ממני? בהריון בחודשים מתקדמים וזה לא מעניין אותך? אני עייפה ממש ממש נמאס לי אני לא מחפשת עצות פשוט ממש מתביישת לדבר עם מישהו על כל מה שאני עוברת בתוך הבית שלי מה7.10 רק רציתי לפרוק😒