הי בנות שבוע 40+4 הבחנתי בשתן ורדרד בהיר אבל לא ראיתי פקק רירי. קרה למישהי? מצריך מיון?

היי, שאלה ליחידניות איך מתמודדות עם הלבד? אני מרגישה על הפנים, יום שישי לבד רק עם הבייבי. בלי עבודה, בלי תקווה מרגישה ריקנות שאוכלת מבפנים. חודשיים אחריי לידה ולא מבינה על איזה אושר כולן מדברות. מותשת מתוסכלת. להכין לעצמי ארוחת שישי ולנקות את הבית אני לא יכולה. אני חנוקה עם כסף ואני חייבת עבודה מצד שני היא רק בת חודשיים וגם ההנקה מתישה אותי אין לי זמן לכלום נטו לטלפון כי היא נרדמת עליי במנשא וזה כבד לי לנקות ככה את הבית ולבשל אז כל היום אני כמו מסכנה על הכורסא. בטלפון. חנוק לי אני מתה לצאת להשתחרר מרגישה שהחופש נלקח ממני. עם כל זה שהיא הילדה שלי כן? פשוט בא לי גם את עצמי מרגישה שאיבדתי אותי. חברות בצבא ואני עם תינוקת בלי מקלחת שבוע בלי אוכל בקושי בלי כמעט כסף (הבטחת הכנסה) בקושי מצליחה להתקיים. פתאום עולות לי מחשבות שאולי בחרתי לא נכון שגיליתי על ההיריון אני רק בת 19 וכן מי שאמר שילד לא בא על חשבוו החופש וזה רק מוסיף זה בולשיט כל היום סביבה והיא תלויה רק בי. מותשת עייפה עצבנית מתוסכלת עצובה כבר אין בי כוחות מתה לצאת לעבוד אבל אז איפה אשים אותה איך עושים את זה? מרגישה שאני טובעת ואין לי מי שיושיט יד בחיים לא הייתי בודדה במו עכשיו ולא רואים את זה עליי אני משדרת עסקים כרגיל אבל מבפנים שבורה מתה תודה למי שקראה🩷 אם יש מישהי שהייתה בסיטואציה אשמח לטיפים וכן נכון שאני אמא וזו הייתה הבחירה שלי אבל מותר לי גם לכאוב עליה ועל זה שנלקח ממני הכל

בעלי עשה משהו שקשה לי לסלוח לו עליו (לא בדיוק בגידה, אבל לא מעוניינת לפרט). זיעזעתי אותו והחלטנו להמשיך אחרי שבאמת זיעזעתי אותו.. אבל אני לא יכולה לשכוח את זה לא משנה כמה זמן עבר אני לא יכולה לשכוח זה תמיד מהדהד לי בראש אוף מה עושים מצב כזה? אני לא מסוגלת לעזוב אותו הוא האהבה של החיים שלי אבל זה כל הזמן בראש שלי עבר חודשיים