אני שבוע 34 ומתחילות מחשבות על הלידה. באלי קצת לשתף ולשמוע מה אתן חושבות. יש לזה 2 חלקים- חלק ראשון זה חששות סביב הלידה עצמה, אני מאמינה באמונה שלימה שה' איתי ואתן לי כוחות מעל הטבע בלידה בעז"ה מקווה מאוד ללדת בלי אפידורל ולידה טבעית, כמובן אין לדעת אבל זאת השאיפה. אני כן חוששת מהכאבים, מהצירים, מהדם ומהמחטים ואיייי יש לי פוביה ממחטים אני לא מסוגלת שיש לי את הדבר הזה של העירוי!!! אני ממש רוצה לעשות איזשהו הכנה רוחנית להתחבר יותר לעצמי ולנסות לקחת את הכאב למרום חיובי להבין שזה עובר ולא להלחץ מהכאב... החלק השני זה אחרי הלידה וזה בעיקר סביב העניין שאני מאוד מאוד דאגנית, לא רוצה להשתמש במילה חרדתית חחח כי זה נראה לי שונה, אני פשוט יודעת איך אני על אחיינים שלי איזה מחשבות רצות לי בראש ואני מנסה לחשוב:על הילדה שלי:בעז"ה ואני חוששת שמרוב שאני דואגת אני לא יאפשר לה הרבה דברים, כיאלו אני מפחדת שאמא שלי הולכת עם אחיינים שלי למכולת כי אני חושבת על הכביש. אז מה יהיה עם הילדה שלי? חחח אני לא אתן אותה לאך אחד??? אבא שלה (בעלי היקר) מאוד הרפתקן וסתם נגיד היינו בים אמרתי לעצמי ואי היא תהיה נגיד בת 3 4 אני לא אתן חו להכנס איתה לים כי אני לא סומכת! לא כי אני לא סומכת עליו חחח אני לא סומכת על הים. אני מפחדת. מצד שני אני ממש מאמינה באמונה שלימה שהכל מאת ה'. קיצור אני מוזרה או שגם לכן יש את החששות האלה? דבר נוסף שמתקשר לזה... תינוקי קטן זה דבר כל כך רגיש ואני יודעת שכשיבואו המשפחות, ההורים שלי ההורים של בעלי אחים אחיות יהיה לי ממש קשה שירצו להחזיק אותה, שינשקו אותה ואני ממש יחשוש מחיידקים, אני כן בראש שלי רוצה להגיד לא לנשק בגיל קטן אבל ממש מתביישת מה גם שאני כן מנשקת את אחיינים שלי גם כשקטנים אז מה ההבדל? וגם נגיד כן חושבת שמי שבא להרים לתת לו אלכוגל לבקש לשטוף ידיים... בחודש הראשון בעיקר... אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה כי אני לא רוצה לצאת מוזרה וכיאלו אני רוצה להיות משוחררת ולהיות באמונה. וגם זה הכי לא מתאים לי בעולם להיות מאלה שיגידו לא ככה ולא ככה ולשטוף ידיים וכאלה כי אני בדרך כלל ממש משחררת ופתאום צצו לי כל הדאגות והחששות... גם אני חוששת שבעלי כזה לא יהיה מרוצה מזה וירצה שאני אשחרר ויתבאס או יתבייש אם אגיד למשפחה שלו שישטפו ידיים או דברים כאלה... קיצור מה עושים??? זה נראה לי רק לשחרר ולהיות באמונה... תודה למי שקראההה הייתי חייבת לפרוק

מעניין לדעת כמה נשים יש כאן בקהילה שלא עשו ברית מילה לבנים שלהן? אני נגיד לא מתכננת לחתוך לתינוקי. אמרתי את זה לבעלי ברגע שגילינו שזה בן בסקירה. הוא מבחינתו לא איכפת לו. הוא עצמו לא נימול. אבל אמא שלי רוצה לחפש רופא לברית ואמרתי לה שאין מצב. יש עוד מלא זמן עד הלידה. אבל הדעה שלי לא תשתנה. אני לא אדם מאמין, ולא רואה שום צורך בריאותי לתהליך המיותר הזה.

מתי יצאה לכן בטח בהריון שני?