ממש בודדה... פתאום מתוך כל הלחץ והשגרה .. פשוט קלטתי.. שאני פשוט לבד.. שהיחיד שיש לי זה בעלי ומרוב שאני צמאה לחברה אני ממש תלויה בו ומחכה ומצפה לזמן שיגיע הביתה ואני רואה כמה הוא משתדל בגלל זה לחזור מוקדם ואני מפחדת שאוחי אני תוקעת אותו בגלל זה.. אבל עברנו דירה לפני כשנתיים לצפון ליד ההורים שלו, וכל המשפחה המורחבת והבני דודים שלו גרים כאן.. וחשבתי שלמרות שאני עוזבת את כל החיים שלי במרכז אני אמצא את עצמי.. אבל אחרי הלידה שלי גילית כמה שאני פשוט לא מתחברת לאנשים פה. הם בסגנון אחר לגמריי ממני. גם הבנות דודות של בעלי שהייתי מנסה להפגש איתן המון אחרי הלידה נתנו לי הרגשה שיש להן כבר את החיים שלהן פה והן לא מעוניינות במיוחד לפתוח את מעגל החברים שלהן. כל אחת ועיסוקיה.. ואני כבר הספקתי לחזור לעבודה ולהתחיל שגרה של חיים משל עצמי וניסיתי קצת לשמור על קשרים עם אימהות שהכרתי בחופשת לידה אבל הרגשתי שזה התפורר כי הן ממושבים אחרים וקשה לשמור על קשרים. ופה במושב שאני גרה אני פשוט נתקלת באטימות .. אני בקושי מכירה פה נשים אבל גם נשים שיצא לי להכיר לא ניסו לעזור לי להתאקלם .. בקיצור. אני מרגישה ממש בדיכאון. מתגעגעת לשפע החברות שהיו לי במרכז. לאמא שלי לחיים שלי.. ועכשיו צריכה להיות לבד כל הזמן עם תינוק בן שנה ו3 ועוד בהריון מתקדם. וקשה לי ואין לי אפילו למי לפרוק..

סליחה על החפירה ותודה למי שקראה עד הסוף... סתם רציתי לפרוק קצת כי אתן חמודות..

אני בת 26. אין לי חברה בעבודה... יש לי חברה אחת שהיא רווקה.. עולם אחר לגמריי.. ויש לה מספיק חברות לא חסר לה אחת נשואה עם 2 ילדים.

אני בת 23 ואין לי גם מישהי להיפגש לדבק איתה משל שבעלי זה החבר הכי טוב שלי

יש לי התכתבויות.. אבל בגלל שיש לי ילד בן שנה ושלושה חודשים מה שחסר לי זה הבילוי עם אימהות לתינוקות. משהן שיעביר לי את אחהצ עם התינוק בסבבה. אךילו פעם בשבועיים היה נותן לי אויר לנשימה

בישובים אחרים פה בסביבה יש נגיד פעלתון אחהצ שכל האמהות יושבות ומדברות.. אצלנו בישוב אין כזה. וכשנניסיתי ללכת לפעלתון של ישןב אחר הייתי ממש לא שייכת ולא הבינו מה פנים זרות עושות שם. ואני בן אדם חברותי, אני מדברת עם כולם.. ובכל זאת. הרגשתי לא שייכת בכלל בכלל

תודה מוריה הלוואי 💕

כן .. אני הולכת איתו לקניון לבד.. ולגימבורי.. זה הבילוי שלי :( מרגישה ממש אומללה

לא בגלל ההריון אני לא יכולה לעשות את הנסיעה הזאת לבד איתו... זה קשה לי מאד. אני אפילו לא מגיעה להורים שלי

כיף לדעת שיש עוד במצבי..צרת רבים חצי נחמה כנראה ישוב בגליל המערבי... מאיפה את?

ויש לך קצת חברות שם ריקי?

כן ריקי גם אני מאד אוהבת את הצפון. אבל ממש קשה לי הבדידות הזאת.. גם בעבודה הקודמת שלי היו לי שפע של חברות אבל סבלתי מהעבודה עצמה. עכשיו יש לי עבודה טובה אבל רק עם נשים מבוגרות..

היי אנונימית! אני גם גרה בגליל המערבי עם ילד בן 1.3 ואני כמוך דיי גלמודה פה, מה גם שזה דיי חור ואין הרבה מה לעשות. מאיפה את? אפשר להיפגש :)

באמת קשה להכיר, אני גם ניסיתי ללכת פה למשהו של אמהות וכזה זה לא הסתדר,משהו באוירה שם, כאילו לא באו באמת כדי לדבר עם עוד אמהות..

איפה את גרה? לאן היית הולכת ?

במעלות 😄

יש פה משהו שנקרא מרכז לגיל הרך, אבל לא ממש התחברתי

ואי איך ידעתי שאת מתכוונת למעלות. פשוט לא מצליח להם. הייתי שם כמה פעמים. לא כיף שם בכלל אף אחת לא חברותית.

מאיפה את אנונימית?

מאחד המושבים ליד מעלות