פורקת)): אין לי את מי לשתף אני פשוט עצובה ברמות אני אחרי לידה כל היום בבית גרה רחוק מהמשפחה התומכת שלי כי עברנו לגור בעיר של בעלי המשפחה שלו לא עוזרת לי ואני גם לא מחבבת אותם, בעלי עובד כל יום עד 16:30 בא הביתה לא עוזר לי בכלום לא בבית לא עם הילד אלא אם אני מתחננת אפילו בשביל ללכת לשירותים לעשות מספר 2 אני צריכה לחכות שהוא יחזור ספציפית השבוע כי הילד עם גזים ולא רגוע /: התחביב שלו זה לרכב על האופנוע שלו עם החברים הגרושים שלו בימי שישי או שבת , אני כן מאפשרת לו שילך או שישי או שבת כי אני יודעת שהוא אוהב , אבל שיא השיאים שאנחנו אצל המשפחה שלי שזה שעתיים נסיעה מהעיר שלו הגענו היום ב 16:00 והוא אשכרה רוצה לחזור היום לעיר שלו בשביל לצאת על האופנוע בבוקר !!! מה נסגרר איתך??!מה לא תעזור לי קצת ???לא תעזור לי בלילה לא תיתן לי לישון שעתיים מסכנות ??מה לא תהיה איתי שבת??אני כלכך נעלבתי ואני כלכך עצבנית שהוא חושב לנסוע ולא לעזור לי ולא כלום , אני מתוסכלת אני מרגישה שאני שונאת אותו כבר נמאס לי שאני לבד ואין לי עזרה המשפחה שלי גרה שעתיים נסיעה ופשוט אני בודדה ובעלי שאמור להיות התמיכה שלי והעזרה פשוט לא עוזר אני מאוכזבת כלכך😪😪😪😪😪😪

כואב לשמוע שזה המצב. ניסית לדבר איתו על זה?

אוף ממש עצוב לי לשמוע, אני גם גרה רחוק מהמשפחה אבל בעלי כן תומך ככה שזה לפחות מנחם. מבינה אותך כל כך, בעלי עובד עד 6 בערב ואחרי פקקים מגיע 7 כשהילד כבר ישן , כשלי היה מאוד קשה וקרסתי פשוט הלכתי שבוע להורים וזה ממש החזיר לי את כל האוויר למפרסים חזרתי משם בן אדם רגוע יותר, ובעלי כמובן הבין שזה בשביל הנפש שלי .. אולי תעשי את זה גם? וחוץ מיזה כדאי שתדברי איתו הרי הוא לא הביא ילד ליופי 🤷🏻‍♀️

ממש עצוב לשמוע שאת מרגישה ככה לבד, בטח אחדי לידה.... אבל אני חושבת שאין כמו לשבת ולפתוח את הדברים ולדבר עליהם, אולי זה כן יעשה אצלו משהו ??

אוי יקירה, הרבה כוחות...גם אני גרה רחוק מהמשפחה ואין לי עזרה וזה לא פשוט! אבל בעלי שעובד המון במשך השבוע משתדל בסופי שבוע לעזור ולהיות יותר עם הקטנה,תדברי איתו ותסבירי לו שקשה לך אולי הוא לא מודע?אין לך צה להפסיד פשוט תערכי איתו שיחה כנה ורצינית...בהצלחה רבה

אהובה, בשביל הנפש שלך תעמדי על זה שאת צריכה את המשפחה שלך. את תקרסי, זה קשה בלי השינה בלי התמיכה מהבעל.. ושזה לא יבוא חס וחלילה בחוסר סבלנות לילד. אולי תחזרי להורים שלך לאיזה שבועיים? אני חזרתי להורים שלי לחודשיים אחרי הלידה הצבתי עובדה שאני צריכה את זה והייתי מלאה בתפרים בלי יכולת בקושי ללכת ובעלי הבין את זה. בהריון לא יצא לך לדבר איתו על זה? אם ידעת שזה תחביב שלו האופנוע לא שאלת מה יהיה עם הילד? ושאת צריכה את העזרה מהמשפחה שלך.. השיחות האלה עוד בהריון אולי היו גורמות לך לפתוח את העיניים ולהציב עובדות כמו שאת חוזרת להורים עם הילד לשבוע לשבועיים..

אני דיברתי איתו אינספור פעמים מרגישה שזה כמו לדבר לקיר אף פעם לא באמת מקבלת תשובה קונקרטית , בקשר לאופנוע לא היתה לי בעיה שיצא שישי או שבת אבל למה כל סופש ?? כלכך הרבה פעמים דיברתי איתו על לעזור בבית אפילו לשטוף כלים לשים אקונומיקה בשירותים פה ושם ואין הבן אדם הזיה !!! המשפחה שלי עוזרת המון הם משתדלים לבוא אלי ובזמן האחרון אני הולכת אליהם הרבה אבל מצד שני בעלי מתחיל לחפור לי שהוא מתגעגע ושזה לא בסדר שאני לא חוזרת ובלה בלה בלה ובסוף לא משתנה כלום):

הכי הזוי שלפני הלידה הייתי מסתדרת עם המשפחה שלו טוב

תדרשי לעבור לגור ליד המשפחה שלך

אני במצב כזה הייתי עוברת לגור ליד המשפחה שלי! אם אין עזרה מהבעל לפחות שיהיה תמשפחה שתתמוך!

כדאי לדבר על המצב איתו, ברוגע ובזמן מתאים (לא לקפוץ עליו שהוא עייף/חוזר מהעבודה) בלי עצבים, מכל הלב. בנוסף ממליצה ללכת להורים לשבוע/שבועיים לקבל קצת עזרה ולצבור כוחות חדשים :)