אני קורסת נפשית יותר מפיזית..בעלי לא בבית אף פעם ואני מרגישה חד הורית, אני עם הילד בבית, ואני אוהבת אותו יותר מאת עצמי ומעניקה לו הכל, אבלקשה לי.. אני מרגישה לבד, מרגישה שאני קורסת, אפילו לצרת עם חברה לקפה בשקט אני לא יכולה כי הילד צמוד אלי, הוא לר מבלה עם אבא שלו אז לא מוכן להיות ריתו כשבעלי פעם ב..מנסה.. אנימרגישה גם שפשוט לא מבינים אותי, את הקושי שללהיותבבית 24/7 ורק עם הילד.. קניות עם הילד, סידורים עם הילד, חברות עם הילד, רופא עפ הילד.. אפילו קקי אני לא יכולה ךעשות לבד.. והיום, היום הייתה לי יום הולדת, ולא רק שלא קיבלתי עוגה, מתנה, בלון, פרח, משהו.. גם אף אחד לא רמר לי מזל טוב.. וכשאמרתי לבעלי שהיום היה לי יום הולדת הוא לר יתנצל לא כלום.. רק אמר שהוא לא יודע מה התאקיך היום וזהו.. רפילו לא אמק מזלטוב.. אני יושבת עכשיו עם הילד לבד בבית ובוכה, מתנצלת שחפרתי ופרקתי פשוט רין לי איפה והייתי צריכה שמישהוישמע אותי

מצטערת לשמוע שאת מרגישה ככה 😓 אם את רוצה לדבר בטלפון אשמח להקשיב ולנסות לעזור

מזל טוב אהובה! עד 120 שנים מאושרות והרבה בריאות שמחה ואושר❤️ אל תשכחי שאת אלופה אמיתית. בקשר לבעלך, לא יודעת מה קורה ביניכם אבל במקום להתאכזב תפסיקי לצפות, ואם זה היחס למה את בקשר איתו? אבל עניין שלך.. מה עם משפחה? חברות? שמישהו יהיה עם הילד לשעתיים שלוש שתלכי לסיבוב לקניון תתאווררי. מה עם להביא בייביסיטר פעמיים בשבוע לאיזה שעתיים? את בחופשת לידה עדיין? אחרים אולי לא מבינים את הקושי אבל אנחנו כן.. ואת חזקה ואלופה!

מזל טוב!!!!! יקרה שלי .... פתגם חכם אמר אם אין אני לי מי לי.... ואם בעלך הוא שיא האדישות עלי אדמות.... בעיה שלו!!!! תתקשרי לחברה טובה תקבעי איתה להיום או למחר בערב תתלבשי יפה ותצאי!!!! מה יעזור לנו לשבת בבית לבד ולבכות? זה יקדם אותנו במשהו? תחשבי על מה יש לך להודות ולשמוח ופשוט תחייכי גם אם זה כרגע מזויף אבל בסוף זה יהפוך להיות אמיתי. אל תוותרי על האושר שלך!! אף אחד לא אחראי אליו רק את!!! אז תכניסי קצת אושר.... מאחלת לך מכל הלב!!

תודה ⁦❤️⁩ הילד בן שנה וקצת, בעלי לא רוצה שנכניס אותו למסגרת, ואני סטודנטית ולודת עם הילד ככה שגם כלכלית להכניס לגןזה -צת קשה..רציתי מאוד בייסיסיטר!! ניסיתי עם 4 בנות שונות, כל אחת באה 3-4 פעמים כשאני ריתם, וכשהלכתי לחדר הילד פשוט צורח ולא מוכן להישאר איתן לבד. אני כבר מיואשת.. ההורים שלי ושל בעלי לא בנויים ללשמור עליו, אין להם זמן ורין להם סבלנות

צודקת לאה אבל זה לא קל.. אני צרעץיכה לפעמים שעה שעתיים לעצמי, או לפעמים לצאת עם חברה לבד בלי לרדוף אחרי הילד ולבדר אותו.. מאס הלידה לא הלכתי ללק, להתתפר, לחדר כושר.. פעם בכמה חודשים אני מוצאת חצי שעה ללכת לגבות.. זה קשה ככה

צודקת!!! את יכולה להשאיר אותו בערב עם בעלך ולקבוע עם חברה?? אם לבעלך לא מזיז שיש לך יומולדת חברה תפרגן הרבה יותר....

נשמע לי קיצוני מאוד, בטוח יש דרכים לשפר את המצב או למצוא פתרונות. הוא כבר גדול! לא תינוקי קטן שצריך להיות צמוד ככנ

גם הקטנה שלי דבוקה לי לתחת, אבל כשהיא החלטתי שאני משחררת אז היא גם שחררה ועכשיו היא זורמת להיות קצת עם אחרים

תקציבי לבעלך אולטימטום. אם לא מכניסים למסגרת הוא צריך פעמיים בשבוע להגיע מוקדם יותר כדי שתוכלי להיות קצת עם עצמך לעיניינים שלך

זה באמת נשמע קצת מוגזם אבל בגלל שמאז שהוא נולד הוא רק ריתי הוא פשוט דבוק אלי . הוא יונק, בקושי אוכל מוצקים רק מנשנש, ישן עלי על הציצי, בגלל זה גם בעיה להשאיר אותו יותר מידי

אני כבר מותשת באלוהים.. לא יודעת ריך לצרת מהמצב הזה

גם בעלי אמר לי- איך תשימי אותו במסגרת אם הוא יונק? רם הוא ידן רק איתך? איך הוא יסתדר? ואני ךא יודעת.. אני לא יכולה לשמוע אותו בוכה , הוא בוכה ואני רצה אליו, לר יגולה לצער אותו :/

מאמי אני ממש אשמח לדבר איתך אם את רוצה. בכל מקרה, לדעתי כדאי לכם לעשות חישןב מסלול מחדש, נראה שמשהו לא מסתדר טוב. תינוק בגיל הזה כבר צריך לבסס את רוב הארוחות שלו על מוצקים ולהתחיל לשחרר מאמא.

את מותשת ממש בצדק, ולדעתי אתם חייבים לעשות שינוי משמעותי.

ממש מתפדחת, אבל תודה על ההצעה! אמרו לי לא להניק ולהרעיב אותו וככה הוא יאכל.. אבל איך אפשר להרעיב ילד?! כל יום אני מציעה לו ארוחת בוקר וצהרים.. יש ימים דמנשנש ויש ימים שלא אוכל ביס.. ובפעמים שהוא רעב יותר הוא בכלל לא מסכים לאכול, רק אם הוא ינק לפני אז הוא אוכל קצת

כמה אני מזדהה! בן כמה הוא? את נשמעת אמא אחראית וטובה וקודם כל שזה יהיה לך כמדליה מול העיניים שלך. אני יכולה להגיד רק מנסיוני- שלא ראיתי את הסוך מהמצב הזה. הוא היה קשור אלי ברמה שלא יכל שניה אחת בלעדיי והיה צורח אם הייתי הולכת אפילו ל15 דקות!! אבל זה באמת השתפר כל כך עד כדי כך שעכשיו אני יוצאת אפילו ב5 והוא נשאר עם בעלי ולמקלחת ארוחת ערב והירדמות איתו! ולא דמיינתי את זה קורה בחיים!!! וזה בסדר, בלי בכי אז אין לי רגשות אשם בכלל. איך זה קרה ? לאט לאט. לאט יותר מוצקים, לאט לימדתי אותו להרדם גם בעגלה ובאוטו ולא רק עם ציצי, לאט הרגלתי אותו לקבל בקבוק שאוב, ולאט נתתי לבעלי להיות יותר שותף במקלחת ובהשכבה. וזה עבד ועבר וזה גפ עניין של גיל ובשלות והכל ביחד. תהיי חזקה, זה תכף יגמר והוא יהיה יותר עצמאי, ויודעת מה? את אפילו תתגעגעי לזה :)

לולי בן כמה הוא היה? שליבן קצת יותר משנה.. אבל הוא מאוד רגיש, אני מפחדץ לעשות איתו תהליכים של התרחקות ממני.. מפחדץלהשאיר לו טראומות או חרדות..אז איך? מאיפה מתחילים?

שלי בן שנה וחודשיים. התחלתי בקודם כל להצליח בכלל להשאיר אותו עם אחרים לבד, וקודם כל עם בעלי. הייתי תמיד אומרת לו ביי ביי עם חיוך ואומרת לו שהוא בידיים טובות ואיזה כיף לו. וכל פעם מאריכה את הזמן שהיה בלעדי.. אני הפסקתי להניק בגיל שנה כי נכנסתי להריון והוא נגמל לבד אז הבחינה הזו היה לי דיי קל, אבל אני מאמינה שאם תמצאי מוצקים שהוא אוהב מספיק, תוכלי להוריד קצת את ההנקות, ואןלי תנסי גם להרגיל אותו לבקבוק כל לילה של שאוב אם לא קשה לך.

והכי חשוב. תמיד אחרי שהיה נרדם בזמנים הקשים האלו- הייתי יוצאת לקניון. כן. כמעט כל לילה ! הייתי חייבת לראות בני אדם ! לראות אנשים ולקנות גם משהו קטן עח הדרך היה עושה לי קצת נחמה בלב. כי אין יותר קשה מלהיות לבד איתו כל היום. וזה גם מאד עזר, כי הייתי אומרת לבעלי שברגע שהוא מתעורר להתקשר אלי, והיו כמה פעמים שעד שהספקתי לחזןר הוא כבר הצליח להחזיר אותו לישון או שגם אם בכה ובכה ונשרף לי הלב - זו הייתה התחלה של עצמאות...

ובשביל לעודד אותך- עד גיל שנה זה הגיל שהם עוד לא יודעים לפתח עצמאות. ומגיל שנה זה משתנה, אז יכןלה להיות הרבה יותר רגועה להשאיר אותו עכשיו לבד עם אחרים. תטפחי לעצמך על השכם שעד גיל שנה נתת לו את כח החום והביטחון שהיה צריך, ועכשיו בלי רגשות אשם אפשר לעבור שלב. לפי האינטואיציה שלך כמובן ולפי הבשלות שלו

וואי לולי תודה.. זהו אני כבר חייבת, אני גם לא מצליחה לחשוב ככה על עוד הריון, אני חייבת קצת זמן שלי..בעלי מפחד להישאר איתו לבד ליותר משעה שעה וחצי.. ואני שונאת שונאת לשאוב.. אולי נתחיל מטרנה או משהו :/

כן גם אני שנאתי לשאוב. והתחלתי מטרנה מגיל 8 חודשים כי הייתי בהריון ןלא היה לי ברירה לא היה מספיק חלב.. ואפילו בקבוק מטרנה בערב יעשה שינוי משמעותי אצלך. תעודדי את בעלך כל הזמן שהוא מסוגל ומסוגל ואבא נפלא והוא יודע מה הוא עושה. גם אם את לא, תשדרי לו שאת סומכת עליו ופשוט תציבי לו כעובדה שהוא נשאר איתו וזהן. ותתפלאי הם עושים את זה ממש טוב בסוף

אוי, מצטערת לשמוע... קודם כל מזל טוב❤️! יש דברים שצריך לדרוש כשזה קשור לגברים, כי לבד הם מתקשים להבין. אני גם הרגשתי כמוך, ב״חופשת״ לידה (כי חופשה זה לא!) הרגשתי כלואה בבית ועובדת 24/7 סביב לחתל, להאכיל, להרדים כביסות נקיונות ועוד... אבל החלטתי לשנות גישה. עשה לי טוב לצאת להליכה, ללכת לקניון סיבוב, בית קפה עם חברות, סרט טוב, סדרה טובה, מוזיקה... כל מה שעושה לך טוב על הנשמה. נכון, צריך את רוב הדברים לעשות יחד עם התינוק ולא לבד אבל זה עדיין ממש עוזר להשתחרר ולהתאורר בשביל הנפש. תנסי ותתעודדי, מבינה ומזדהה איתך, את לא לבד!

הילד עוד שניה מתגייס ועדיין יונק? מה עם ירקות פירות במבה..? כשתעשי שינוי בראש ותלמידי עם השינוי הזה חייך ישתנו בהתאם 😊

מה הקשר עוד מעט מתגייס? ילד בן שנה עדיין צריך הנקה, כמו שצריך מטרנה.. ועדיף הנקה על תמל, חבל שאת מתבטאת בצורה מזלזלת.. הוא מנשנש במבה וביסקוויטים פירות, אבל הוא לר שובע וזאת לא ארוחה של ממש

מזל טוב מהממת עד 120 מלאות באושר ובשמחות אין סופיות🥂🍾🥂🍾👸. תנשמי עמוק בת של מלך תקבעי לצאת מחר בבוקר לא. בוקר עם מי שמתאים ואת אוהבת אגרי כוחות ותושיבי את החצי לשיחה מובנית מראש שתקיף את כל הנקודות שציינת בפריקה שלך... מאחלת לך את כל הטוב שבעולם🤩🤩🤩

תודה דנה.. באמת דיברתי עם חברה וקבענו למחר בבוקר, אומנם עם הילד אבל עדיין זה יעזור לי לצאת קצת ⁦❤️⁩ האמת שבעלי מאוד עמוס וזה ממש מקשה עלינו, רני חושבת שברגע שנצליח להבין איך אנחנו מתאזנים כלכלית והוא יוריד ממנו עבודה הוא יהייה יותר םנוי וזמין גם פיזית וגם נפשית

הייתי מקודם ממש בסערת רגשות והיה לי קשה לחשוב כמו שצריך

אנונימית - קודם כל מזל טוב! קראתי בקצרצרה תגובות קודמות, יכולה להגיד לך שאני גם עם ילד בן שנה, מכור אליי ברמות אחרות הזויות, נרקוציצי מושבע, הולך לגן מגיל חצי שנה ונהנה שם מאוד. כיף לו מהחברה ומכל האנשים הוא מתפתח ונהנה. ככה לי יש יותר סבלנות אליו שאני אוספת אותו מהגן, בשבתות... אין אפשר גם ללמוד וגם להיות איתו? תחשבי על זה שוב, ככל שהוא יגדל כך ההסתגלות תהיה קשה יותר בגן. את יכולה לעשות הסתגלות עדינה יותר שתיקח יותר זמן אבל הילד ירגיש בטוח... זה מה שאני עשיתי אעפ שתכלס לא היה צורך... וסורי, גם האבא צריך להיות עם הילד. הוא הביא אןתן וגם את צריכה זמן לנשום, לצאת לבלות לבד... תמצאו את הדרך לגרום לזה לקרות כי אני באמת מורידה בפנייך עשרות אלפי כובעים שבכלל שרדת ככה עד עכשיו

קודם כל מזל טוב עד 120 אם תרצי לדבר אני אשמח בכל רגע לדבר איתך 💛💛💛

אם תרצי גם לדבר על כל זה או סתם לפרוק את מוזמנת ❤

עוד משו - גם לי היה סרבן מוצקים מושבע, הסוד: להמשיך ולהמשיך להציע כל פעם מחדש. פתאום בגיל שנה התהפך והתחיל לזלול מוצקים אבל את חייבת להמשיך להציע ולגוון!!!!

כן דנצ יש ימים שזה כבר מתיש אז פשוט נותנת ציצי וזהו.. אני צריכה יותר להקפיד ולגוון לו באוכל, אולי ככה יתחיל לרצות...להכניס אותו למסגרת זאת בעיה כלכלית גם קצת, וגם קצת כואב לי הלב..רציתי להכניס עד 12 אבל בעלי לא בעד

את חייבת לגוון לו ולעשות לו סדר יום אם קשה לך כל יום לבשל - נעים מאוד, מקפיא. אני מקפיאה לו מנות של קציצות, שלולית גבינה, מגדרה במנות, פנקייקים - הכל! ואת חייבת לשחרר, ברגע שתשחררי הדברים יילכו יותר קל... אני לא אומרת את זה ממקום מבקר אלא ממקום שמבין אותך...

אני יודעת, אני באמת צריכה לשחרר, פשוט אני דואגת לו, זה רק מזה, רק מדאגה ומרצון שיהייה לח הכי טוב :/

שיהייהה לו

יהיה לו הכי טוב אם תהיה לו אמא מאושרת שדואגת לעצמה ולו, את צריכה להשקיע בילד להפגיש אותו עם חברים לקחת אותו לחוגים... וכן, לי אין זמן לעשות את זה נונסטופ אז הוא בגן רואה חברים ויש לו שם חוג פעמיים בשבוע. אנחנו אחרהצ הולכים לפעילויות וגן משחקים ולקניון ונהנים מזמן איכות אבל האורח חיים שלי לא מאפשר לי להשאיר אותו איתי בבית ולתת לו את כל כולי להתפתחות שלו... מה שכן קורה בגןץ

אנונימית הפוסט שלך ממש גרם לי לרצות לחבק אותך!! זה כל כך לא פייר שלא רואים אותך, את כל כך ראויה להערכה ולפינוק ואני מאחלת לך שזה יגיע!!! שבעלך ישים לב אלייך, יפנק אותך כצו שאת מפנקת את הנסיך שלך ומאחלת לך סמן לעצמך!!! מבינה ממש לליבך ומקווה שתצליחי להיעזר באחרים כדי שתוכלי להתאוורר ולחזור להיות את...חיבוק חם ⁦♥️⁩