בחיים לא הרגשתי שקופה אני אומנם 9 חודשים אחרי לידה אבל הדיכאון אצלי זה און אוף.. רק אתמול קיבלתי מרשם לכדורי הרגעה עד שאראה פסיכיאטר כי זה כבר ממש מעיק עליי מרגישה כמו פצצה מתקתקת שעוד שנייה אני פשוט אתפוצץ על כולם שיתפתי את אמא שלי שהיא מבחינתי החברה הכי טובה שלי ומה היא אמרה ? ״לאחותך יש 2 צמודים וגם לה קשה ! אני לא רןאה אותה הולכת ובוכה על כל שטות״ פה נשברתי פשוט סיימתי את השיחה איתה ונשברתי, לא הפסקתי לבכות . מתוסכלת ורק רוצה שמישהו יחבק אותי וינחם אותי אבל לבעלי אי אפשר לספר כלום כי אם אני אספר לו אז הוא יגיד שאני משוגעת ומשועממת שזה קרה רק כי לא עבדתי ושאני אמצע תעסוקה כי אני מציקה לו אמא שלי מסתבר עושה השוואות כי אני צריכה להיות כמו אחותי אני פשוט מרוסקת נפשית וכבר מרגישה על הקצה

צירים תכופים בזמנים קבועים אבל לא מתגברים בעוצמה כבר כמה ימים. בנוסף משהו שנראה כמו יציאת הפקק הרירי. שבוע 34 הייתן הולכות למיון? איך משיגים הפניה במהירות? ביקשתי באפליקציה מהרופאת נשים שלי והיא ענתה לי כמה ימים אחרי ובדיוק נכנס חג אז לא ראיתי וכבר עברו 24 שעות אז ההפניה לא בתוקף מאז אני עדיין די באותו מצב השאלה אם לשחרר ולתת לזמן לעשות את שלו ואלד כשאלד או להתעקש על להיבדק פשוט עייפה כבר נורא מהצירים האלה ועם תינוק בן שנה בבית