מתעללים בי בעבודה אוףףף. כותבת ואני עם דמעות בעיניים. אני שבוע 24 בהריון כשבהריון הקודם שלי היו לי צירים מוקדמים ובלגן. אני עובדת בחברת פרויקטים ככה שאני כל פעם עושה פרויקט אצל לקוח אחר וכרגע אני פשוט במקום בלתי נסבל. ממש מתאכזרים אלי. עושים לי סרטים שאני יוצאת לבדיקות שמגיעות לי עפ החוק למרות שאני ממש משתדלת לא לקחת. ועושים לי שיחות שבגלל זה אני עושה ימים קצרים. עכשיו הלקוח הוא לא המעסיק לי מן הסתם אבל הם יכולים להעביר עלי ביקורת שלילית והם סופר דוחים אלי. בגלל שאני עובדת מבחוץ מפילים עלי את כל העבודה המגעילה ואני פשוט סובלת שם. ממש בוכה כל יום. הפרויקט איתם נגמר עוד חודש ואני לא יודעת איך אעבור עד אז. אני ממש פוחדת שזה פוגע לי בבריאות ושוב יהיו לי צירים מוקדמים בגללם ושהם ממש מתעללים בי. אוףףףףף. מה עושים? להתפטר לא אופציה. חייבת כל גרוש עד הלידה. פליז תעזרו לי

לשנות גישה, להבין שהכל תלוי בך, הבריאות שלך הבייבי שלך וז הכי חשוב ! תפתחי אליהם אדישות למי איכםת מהם ?! אחרי הלידה לא תראי אותם ממטר ! את והפלא שלך הכי חשובים ! ברגע שתפנימי את זה, כל השאר יתגמד ויהיה לך קל יותר. בהצלחה אהובה !

נמנם הלוואי והייתי מסוגלת אבל אני באופי בן אדם ממש רגיש וקשה לי להתנתק. וכן חשוב לי שיהיו מרוצים ממני ולהיות בסביבה נעימה. זה ממש משפיע עלי וכואב לי להיות בסביבה שלילית

אולי כדאי לדבר עם המעסיק שלך? קודם כל שיהיה מודע לבעיה ולהרגשה שלך.. אולי תהיה אופציה להחליף אותך במישהו/י אחר/ת

דיברתי איתם. לצערי הלקוח לא מסכים לותר עלי לפני מועד סיום הפרויקט ויש חוזה אז אם הם לא מסכימים אין הרבה מה לעשות. פשוט לספוג או לקחת מחלה על חצי תקופה אבל אז גם אצא רע וגם אבזבז ימים שאני שומרת לסוף ההריון

אוף. לא מצליחה לשחרר. בוכה כל הערב מרוב תסכול. כל כך לא בא לי לקום בבוקר וללכת מחר לעבודה לעוד יום של התעללות 😭😭😭

נשמה אל תתני לאף אחד להתעלל בך פשוט תיהיי אדישה אם באים בדרישות שונות תשלחי מתוקף ההריון וכאלה תאמרי שזה כבד לך קשה לך וכו אבל תמיד בגלל ההריון לא כי את לא רוצה , תמשיכי משימות שנותנים לך שעות תמציאי התעכבתי פה , אולי ככה הלקוח יתייאש ויבקש להחליף אותך בעצמו . והכי חשוב אל תפגעיי בבריאות של עצמך תשחררי את הלחץ תנשמי עמוק ותאמרי לעצמך עוד יום להעביר

וואי בנות, אתן כל כך צודקות. באמת שאני מבינה שזה לא שווה את העצבים שלי והדמעות. הבעיה היא שאני ממש לא טיפוס אדיש באופי. אנסה לגדל עור עבה לזמן שנשאר לי פה ואנסה להיות אדישה. אני מתה מפחד שהם עוד יחליטו לבקש להאריך את התקופה שלי פה

אני גם הייתי פעם טיפוס נורא רגיש גם בכל מה שקשור לעבודה, בוכה כואבת וכו. בשלב מסוים פשוט הבנתי שזה לא שווה את זה ולי יותר איכפת מלבוסים שמתעללים בי ורק רוצים לסחוט ממני עוד ועוד. את צריכה להבין שאת והבייבי בעדיפות והכל את עושה בשבילו. אןלי בשבילו יהיה לך קל יותר להיות אדישה להסביבה וליחס המזלזל.

רק אעדכן שבהשראתכן באתי היום לעבודה עם ביץ' פייס, שמתי מוזיקה בפול ווליום באוזניות בשביל הדיסטנס ושלא יפנו אלי בכלל. עונה בכן ולא ושלום על ישראל. עוד חודש אני עפה מפההההההה