אני עוד רגע לוקחת את הדברים ועפה מהבית בעלי מוציא אותי מדעתי!!!! הוא עובד ואני בבית עם הילד.. כשאני מבקשת ממנו שיעשה כלים או יתלה כביסה הוא מתחיל להתעצבן וחהגיד שאני בבית כל היום.. חושב שאני יושבת רגל על רגל!! הילד כל היום רוצה ידיים ובוכה, ישן רק כשאני ליידו אחרת לא מסכים, אז כשהוא ישן אני מנוטרלת, ואני לא סופרמן! היום בא מהעבודה וראה שלא סיימתי שבת והתחיל להתלונן! אמרתי לו שהוא יכול ללכת לישון ואני אסיים והוא התחיל להגיד-יאללה אם גם ככה את לא עושה ומתלוננת שקשה עם הילד בבית אז תצאי לעבוד! וכל יומיים הוא אומר לי לצאת לעבוד.. שאלתי אותו אם הוא באמת רוצה לעשות את זה לילד שלו.. לשים אותו במעון רק כי הוא אגואיסט ולא מבין שאני גם עובדת מאוד קשה בבית! הוא לא מוכן שאני אשאיר את הילד ואצא כי קשה לו איתו.. אז יופי, נראה אותו 24/7 עם הילד.. הוא גן עבר לישון בחדר אחר כי הילד בלילה קם וזה מפריע לו.. וואי אני כבר לא יכולהה! הוא עובד קשה ואני מעריכה את זה ותמיד מפרגנת לו.. אבל אם אני רק אומרת שלא ישנתי הלילה או שהיום הילד היה נודניק קצת או שאני מבקשת ממנו לעשות משהו-הוא ישר מתחיל להתעצבן ואומר לי לצאת לעבוד.. אם לא הייתי חושבת על הילד הייתי יוצאת לעבוד ורוצה לראות אותו מתמודד עם לקום חצי מהפעמים שאני קמה בלילה.. או להתחלק איתי בחצי ממטלות הבית אחרי העבודה. אבל אני לא אעשה את זה.. מה שכן-אני מאוד קרובה ללקחת את הילד וליסוע חהורים שלי עד שיתחיל להרגע, הם ישמחו לארח אותי ואת הנכד שלהם

ממש חיבוק יקירה. אני בדיוק אמרתי לבעלי כמה שאני שמחה שהוא בעל תומך ועוזר ושותף להכל שנינו עובדים. הוא בעבודה שלו ואני בבית עם התינוקת..! זה גם העבודה שלי לפני שילדתי. טיפול בתינוקות. אין דבר כזה שהוא לא יעשה בבית מה שצריך.. תגידי לבעלך שאת עובדת ללא תשלום..

אנו בקושי מבקשת ממנו שיעשה משהו . אבל כל היום הוא מתלונן שלא מתוקתק. שלא פיסרתי כביסה. שהמטבח לא נקי. שלא הפעלתי לו מכונה.. כאילו אני איזה סופרמן, בא בדרישות כאילו אנו העוזרת בית שלו

תסבירי לו ... שאת עובדת משרה יותר ממלאה. ואינך מקבלת גרוש. מעון עולה כסף.. ושם הילד לא יקבל את מה שהוא מקבל בבית... ושניקיון זאת משרה אחרת.. יש לו כסף לשלם גם למנקה ?

הסברתי לו.. הקטע זה שהוא גם לא באמת רוצה שנכניס את הילד למסגרת, אבל הוא סתם מטיח בי אצ זה שאני בבית והוא בחוץ.. אמרתי חו שזה שאני בבית לא אומר שאני עובדת פחות קשה.. הוא לא נשאר עם היםד אפילו שעתיים לבד כי הוא םא מסתדר איתו, אז אמרתי לו שינסה לדמיין כמה מאתגר זה 24/7.. שאני גם הייתי שמחה כמהו לצאת לחברים ולמכון כושר וחפגוש אנשים.. ובמקום זה כל החיים שלי וכל היום שלי סביב הקטן, גם נפשית זה מאוד קנ חנרות שאני מאוד אוהבת את הילד שלי.. הוא לא מבין את זה

עצוב לי בשבילך...מאוד. הייתי מתחרפת אילו הייתי במצב דומה אני עם בעלי סגרנו את הדברים האלו לפני שנכנסו להיריון בכלל.שלא יהיו אי הבנות בינינו... בעלי גם מחתל ומרדים אותה. אני מניקה מלא - אז להאכיל הוא לא יכול.. כל השאר הכל. תגידי לבעלך שיעזוב את העבודה וישאר עם התינוק ואת בכיף שלך תצאי לעבוד. ושהוא ידאג לילד , כביסות , אוכל וכו'... במקום לתת יד - הוא מטיף.. לא הוגן .חד משמעית... תגידי לו שאת לא מוכנה לרגע לשמוע יותר תלונות תאמרי לי שאת רוצה מנקה / עוזרת בבית , אם הוא לא מסוגל לעשות את מה שמוטל עליו..

מאוד קשה בעל שלא תומך, לא הייתי עומדת בזה, למזלי שבעלי נסיך!! מה שכן, תנסי אולי לעבוד עם הילד שישן לבד גם כשאת לא לידו, מאוד קשה שאת איתו 24/7, אולי להרדים על הבטן? אולי בעגלה תוך כדי סיבובים עד שנרדם? וכו'... כי את צריכה את זה בשבילך

אין לי רגע לעצמי אפילו לשבת לשתות קפה בכיף.. כי גם בערב אני נכנסת איתו לישון ב7 אחרי המקלחת וזהו אני לא יכולה לקום כי ישר הוא מתעורר.. מטריף אותי שבעלי לא מבין את הקושי הזה.. ועוד בא בתלונות

הוא עכשיו שלח לי הודעה שהוא מצטער והוא יודע שאני הייתי בסדר ושזה אשמתו..שהוא כועס על משהו אחר והוציא את זה עלי

כל הנישואים שלנו-4 שנים..וכל ההריון הוא היה תומך ומחבק ואוהב.. הייתי בשמירה משבוע 20 והוא עשה הכל בבית, וכל פעם התאשפזתי והוא היה איתי כל היום עד שהייתי כבר אומרת לו ללכת לנוח.. מאז הלידה אנחנו על קוצים והכל מתפרק

אני חושבת שבכל שיגרות מטורפות כל אחד מסתכל על עצמו ושוכח להסתכל.על השני, תזמיני אותו לשבת ביחד ולדבר בצורה נעימה על מה שמפריע ותתני לו לפרוק ותבקשי ממני שיקשיב לך.עד הסוף, בסוף הבית.של שניכם, הילד של שניכם, ואף אחד לא רוצה להרע לשני ולכן חשוב מאוד להבין זאת.ולגשת לזה בצורה הזאת. מחבקת ומאחלת המון הצלחה

לא יודעת אם אני במקומך אני פשוט פותחת שביתה.. אני לא באמת עושה כביסות ומקפלת וכלים וכל השיט הזה. יש לי תינוק לטפל בו ושום דבר לא בוער. הדבר היחיד שאני מקפידה זה הכביסות של הילד וכל השאר יכול לחכות. ואם הוא מתלונן, אז מה? נכון שזה קשה כשהבעל לא תומך אבל שילך לחפש. כאילו שאם תשימי את הילד במסגרת הוא לא יקום בלילה ולא יהיה צריך לעשות כביסות אחר הצהריים? וכשתחזרי לעבוד והוא יקום בלילה אז הוא יעשה איתך חצי חצי? כי אם את בבית וקמה לתינוק וקשה לו כי הוא עובד אז מאותו היגיון בדיוק הוא יהיה צריך לקום גם. בכל מקרה... זה בסך הכל הגיוני שהוא יבוא הביתה ויעשה כביסה וכלים.. לא יקרה לו כלום

את צריכה להגיד שקשה לייי ואם אתה לא מבין ולא מעריך ולא עוזר אני לא מתכוונת להוזיז אצבע ואז תראי אותו מעריך!!!!!

כנראה הוא לחוץ מהשהייה עם הילד אם תפעילי עליו לחץ זה לא יעזור אלא יותר ירחיק לדעתי אם את רוצה שיתחיל לעזור אל תגידי לו קח את הילד אלא תגידי לו אני דקה הולכת לעשות משהו שים עליו עין הרי ילד לא כל היום צורח וככה כל פעם קצת קצת עד שיתרגל לילד וידע איך להיות איתו בעלי בהתחלה נורא נלחץ ככה עשיתי כל דבר שעשיתי עם הילד שיתפתי אותו אם במקלחת באוכל הכביסה לילד בהחלפות והכללל לאט לאט הוא ראה שזה לא נורא והתלהב בעצמו בנוסף בחודש הראשון הוא גם ישן בחדר אחר כי הוא עובד מוקדם והיה מתעורר מהבכי אז בחודש הראשון זה האמת היה לי נוח שהילד צמוד אליי ונגיש כי הוא קטן אבל אחרי חודש דיברתי איתו ואמרתי לו שזהו מהיום ישנים ביחד כי זה לא בריא לזוגיות והילד מתחיל לישון יותר והוא הבין וחזר לחדר ודבר נוסף גם אני לא עובדת ובעלח עובד ולפעמים אומר לי שאולי אצא לעבוד בשביל עצמי לנפש שיהיה לי יום מסודר והכל אז אמרתי לו שכרגע אני בבית עם הילד שזה הכי טוב בשבילו בנוסף הראתי לו כמה סרטונים של מטפלות שהכו ילדים בגנים ובבתים זה הספיק לו עד שאחליט שארצה לצאת לעבוד ואצא אבל גם הוא יודע בעלי שבימים שהוא בחופש הוא מטפל בילד מטייל איתו מקלח מנקה מפעיל מכונות ואז אני יוצאת לסידורים שלי אין מה לעשות צריך להסביר לגבר שאת לא רובוט ולהיות עם הילד זה גם עבודה ומתי שרץ תצאי לעבוד גם הוא יהיה שותף שכל מה שקשור לעבודות הבית כי אין לו תירוץ יותר שניכם עובדים ושניכם עושים