סיפור הלידה שלי- חלק 1 ביום שישי האחרון התעוררתי באמצע הלילה מכאבי מחזור חזקים כאלה והלכתי לשירותים ראיתי שיש קצת דימום על התחתונית. ישר התקשרתי למוקד כללית (וגם העלתי פה פוסט עם שאלה לגבי זה) והיא...

הריון ולידה

2019-04-01 16:06:16

סיפור הלידה שלי- חלק 1 ביום שישי האחרון התעוררתי באמצע הלילה מכאבי מחזור חזקים כאלה והלכתי לשירותים ראיתי שיש קצת דימום על התחתונית. ישר התקשרתי למוקד כללית (וגם העלתי פה פוסט עם שאלה לגבי זה) והיא אמרה לי שבגלל שיש דימום ללכת להבדק. הערתי את בעלי ונסענו ללניאדו, וכשהגעתי עשו לי מוניטור ראו שהכל תקין ואז הרופא בדק אותי ידנית ואמר שהכל בסדר והצוואר סגור ואין מחיקה ושהוא לא יודע מאיפה הדימום. היינו שם איזה שעתיים וחזרנו הביתה והלכתי לישון. אחרי חצי שעה -שעה של שינה פתאום התעוררתי מכאבי מחזור חזקיםם שישר אחרי שעברו הרגשתי צורך ללכת לשירותים ופשוט שלשלתי (סליחה על התיאור) ואחרי זה חזרתי לישון ושוב אחרי חצי שעה של שינה מתעוררת מכאבים ושוב שירותים... ככה מאיזור 3 בלילה עד איזה 8 בבוקר. ניסיתי לתזמן אבל מאוב עייפות ותשישות נרדמתי בין לבין והכאבים העירו אותי. בשעה 8 ומשהו בעלי התעורר וראינו טלוויזיה ופתאום הכאבים נהיו תכופים יותר כל 20 דקות ואז כל רבע שעה.. התחלנו לתזמן (בעלי קרא באינטרנט על צירים והחליט בהתחלה שזה צירים מדומים חחח ושרק אחרי שיש הפרש של 3 דקות להגיע לבית חולים) ואז הכאבים התחזקו וכבר לא יכולתי לשכב התחלתי לעשות הליכות בסיבובים בתוך הבית תוך כדי שאני מעסה לעצמי את הגב התחתון וראינו שזה נהיה כל 7 דקות ואז נכנסתי להתקלח וכשיצאתי בעלי החליט שצריך לתזמן מההתחלה שוב במשך שעה!! חחחח יצאתי מהמקלחת ופתאום שמתי לב שיש לי שוב דימום אבל יותר חזק, (דיברנו עם חמתי והיינו צריכים ללכת אליה קודם כדי להיות קרובים לבית חולים אבל איך ששמעה שיש דימום אמרה ללכת ישר לבית חולים) התארגנו, דחפתי דברים שהיו חסרים בתיק של הלידה ונסענו ללניאדו. כל הדרך הכאבים באים והולכים ואז בעלי שינה מחשבה ואמר שזהו הגיע הרגע! הגענו לבית חולים, כמראה בדיוק היה לי ציר, כולי מתקפלת ישר נכנסתי למיון ובעלי בינתיים רשם אותי בקבלה, הראתי לאחות את הדימום שיש לי בתחתונית ואז ישר באו לבדוק אותי. מסתבר שהגעתי עם פתיחה 3.5 ומחיקה של 80%!! ישר התחלתי לבכות מהתרגשות שזהו הגיע הרגע, אמרתי להעלי שיודיע לכולם. סיפרתי לאחות שכל הליךה והבוקר ביליתי בשירותים אז היא אמרה שאין צורך בחוקן. אחרי כמה זמן נכנסנו לחדר לידה והכאבים התגברו ישר ביקשתי אפידורל ומזלי תוך חצי שעה בערך הגיע המרדים (כבר הייתה פתיחה 4) ואז באמת חיים תותים!! בלי כאבים ורק מרגישה לחץ כזה למטה. בפתיחה 5 מרגישה זרם חמים כזה יוצא ממני, קראתי לאחות כי חשבתי שירדו המים, פתאום היא אומרת יש דימום! ממשיכים לחכות ולהמתין ותוך כדי בודקים אותי לראות אם יש התקדמות. הגעתי לפתיחה 8 בערך ואז התחיל דופק מהיר לעובר והרופא לא רצה לקחת סיכון ואמר שנותן פיטוצין כי זה לא מתקדם ויש דופק מואץ. אחרי כמה זמן בודקים אותי ואומרים פתיחה מלאה אבל הראש שלו גבוה ולא מצליח לרדת אז הרופא אמר לי או ואקום או קיסרי, ברור שהעדפתי ואקום אז אמר ננסה ואקום ואם לא נעבור לניתוח. כולי בשוקקק כי בחיים לא העלתי בדעתי שאגיע לואקום או בכלל לקיסרי, הוא הוציא בינתיים את בעלי ואמא שלי מחוץ לחדר ופתאום חדר מלא באנשי צוות-2 רופאים, מיילדות, אחיות- כל העולם ואשתו! הרופא אירגן את כל הדברים ואני מהפחד עצמתי עיניים ומאותו רגע לא פקחתי אותן עד שהתינוק לא היה עליי. התחלנו ללחוץ (נזכרתי במישהי מהעבודה שלי שאמרה לי ללחוץ זה פשוט לעשות שריר בבטן ארוך ולא כמו קקי חחח אז עשיתי את זה) וכל כך הייתי מרוכזת בללחוץ שלא עניין אותי פשוט כלום! נתתי איזה 5 6 לחיצות של החייםםם וכמה קטנות בדיוק לפי איך שהרופא אמר ולחצתי רק מתי

3 תגובות

0 אהבו