מפורקת רגשית ונפשית אבא שלי אלכוהליסט שהורס לעצמו את החיים, לא פעם הלכתי ושילמתי על טעויות שהוא עשה .. הוא בן אדם טוב אבל הרוססס. אמא שלי מלאך שסובל את כול זה, לפני זמן מה התחתנתי עזבתי את הבית ונכנסתי להריון, והאמת שטוב לי, טוב לי לא לראות אותו כול יום שיכור, או לשמוע צעקות או לגור באותו הבית הקטן בשכונה המסריחה שהם גרים בה.. אני מתגעגעת בטירוף אבל החיים שלי עכשיו אחרים 180 מעלות וההתרגשות מילד שעוד מעט יגיע בע"ה גם מסיחה את דעתי .. אבל ביומיים האחרונים אמא שלי לא מפסיקה להתקשר ולהגיד לי מה הוא עשה, איך חזר בביתה, עם מי הסתובב או כמה שתה . והאמת שנשבר לייייי עד שפשוט צרחתי עליה שדיי כבר שתפסיק להתקשר ולהתמרמר עליו, במקום לשאול לשלומי אני כולללל הזמן שומעת רק כמה הוא ואחי הממורמר מקשים עליה ( אח שלי מנתק את עצמו מהבית למרות שהוא חי שם ). השיחה נגמרה בצעקה שבסופה היא ניתקה לי ואז מעצבים שלחתי הודעה שתפסיק להתמרמר בפניי ותמיד יש לה לאן לבוא כי יש לה חדר אצלי שתמיד פתוח בפניה גם אם קשה לה בבית . היא פשוט ביקשה סליחה בהודעה חוזרת וזה פירק אותי עד בכי, למה היא צריכה לבקש סליחה אחרי כול מה שהיא עוברת ? אבל באותה מידה מה איתי ? גם לי לא קל, אני בחודש מתקדם ולא בא לי להיות פסיכולוג או אוזן קשבת כי לעצמי אין לי סבלנות . אני אוהבת אותה כולכך אבל נקרעת בין החיים שיש לה למה שאני בניתי לעצמי . שלא נדבר שכולכך כואב לי על אבא שלי .. אהבת חיי, אבל אדם כולכך מסכן וגם זה כולכך שובר אותי שהוא לא מפסיק לרמוס את עצמו . אין לי כבר כוחות.. כאילו לפעמים אני חושבת שאם חס וחלילה אבא שלי יילך רק אז יהייה לנו שקט ואז אני מרביצה לעצמי על שחשבתי את זה .. למה כול החיים סבלתי בתור ילדה ואז שגדלתי ושיקמתי את חיי ובניתי בית !!! גם אז קשה לי ? אני יודעת שהבן שלי לא יגדל כמוני ועדיין קשה לי לקבל את זה שהחצי השני שלי המשפחה שלי מפורקת .

שולחת לך חיזוקים. נשמע מצב לא פשוט. תתמכי בה כמה שתוכלי תוך כדי ניהול החיים שלך. זה בסדר שהתפרקת גם זה בלתי נשלט. אולי תשקלי לפנות לעזרה מקצועית בנוגע לאבא שלך לטובת כולם. בהצלחה יהיה בסדר

😓 ממש עצוב תיהיי חזקה

למה לא לחפש מכון גמילה או משהו? ניסיתם?

אמאלה, אני מרגישה שאני שומעת את עצמי. יש דרך לדבר איתך פה בפרטי?

אוייי המצב לא פשוט בכלל... כל יחסים עם ההורים מורכבים וזה לא משהו בכדי לנחם אותך אלא כולנו צריכים לזכור שאנחנו ילדים של.... והם לא יהיו פה לנצח! יכולה להגיד לך שאחרי שיש ילדים פתאום מבינים מה המשמעות הזו. ובכובע של הילדה- מבינה אותך לחלוטיןןןןן זה קשההה והכעסים של הילדות משפיעיםם ממש. שולחת לך חיבוקים ונשיקות. מאחלת לך שתמצאי את הדרך לאיזון ולדעת להפריד תמיד באמת שיהיה לנו בראש שיום אחד אמא שלך לא תישאר לנצח ועדיף להיות ולתמוך בה כמה שאפשר

שולחת חיבוק ואולי יעשה לשתיכן טוב שתעבור אליך לאחר הלידה גם תעזור לך וגם תתנתק קצת... ואולי כדאי לה לעשות חושבים על פרק ב' אם זה המצב

אני בטוחה שהמצב שלך ממש מתסכל ולא פשוט. אבל יכולה להגיד לך שרק אחרי שילדתי את ביתי הבכורה לפני שנה וחצי רק אז התחלתי להאריך את אמא שלי ולהבין שאני יעשה בשבילה הכל כי כמו שאני מעניקה את כל החיים שלי לבת שלי ככה גם היא נתנה לי את כל החיים שלה. אני חושבת שמן הראוי תכבדי את אמא שלך תקשיבי לה גם אם זה לא קל. כמה היא הקשיבה לך, קמה לך בלילות כשהיית תינוקת, טיפלה בך הכילה אותך גם בגיל ההתבגרות וכו וכו. את יכולה פשוט לעשות סינון באוזן. להקשיב בכאילו ורק להגיד לה שאין כמוהה ושאת לצידה ושאת מזמינה אותה מתי שרק תרצה לבוא. אפילו אם זה רק להרגשה. ולגבי אבא, לא יודעת אם יסכים, בגיל מבוגר קשה להשתנות, אבל הוא חייב גמילה.. בהצלחה ממש!

אני שמחה שיצאת משם וקידמת את עצמך. זה מה שחשוב באמת. אמא שלך צריכה עובדת סוציאלית מקופת החולים. זה עם המתנה אבל חינם והיא זקוקה לשיחות.