פוסט פריקה הגיע זמני לפרוק קצת... שבוע 39+1. במהלך כל ההריון הייתי בטוחה שאני אלד מוקםד יחיסית גם מתחושת בטן גם כי התינוקת גדולה יחסית ומאוד תזזיתית חשבתי "החסרת סבלנות הזאת לא תחכה הרבה זמן". הבטן שלי גם היתה ממש נמוכה. אנחנו גרים בצפון בגלל עבודה של בעלי ובשבוע 36 עברתי להורים במרכז כי אני רוצה ללדת פה. בנתיים אני מרגישה שאני לא בכיוון. הבטן מרגישה שעלתה אפילו. אין לי כבר את הכאב גב ומפשעות שהיו לי לפני. מה עוד שכל ההריון אני על הגבול בכל מני בחינות - לחץ דם גבוה אבל לא עובר את הגבול המותר אבל משחק שם באיזור ומפחיד, טסיות דם שיורדות וגם מסכנות מצב שאי אפשר יהיה לקבל אפידורל וגם יכולות לרמז על התפתחות רעלת... בימים האחרונים התחילו גם כאבי ראש. גם נורא קשה לי לא להיות עם בעלי כי הוא נשאר בצפון בגלל העבודה. הוא מגיע בסופי שבוע ליום אחד וכל פעם אני מקווה שזה יקרה כשהוא פה כי אני מפחדת ממצב שהוא לא יהיה איתי כשזה יקרה ועכשיו הוא שוב נסע. גם נפשית כל פעם שאני נפרדת ממני אני מרגישה שזאת פרידה אחרונה לפני... ופעם הבאה שאראה אותו אהיה בחדר לידה בעזרת השם. וכל הרגשות שזה מציף בי - התרגשות, פחד, חרדה הכל ביחד שזה אולי הרגעים האחרונים שלנו לבד. וכל פעם מחדש לעבור את התהליך הזה זה קשה. גם הכללי אני חרדתית נורא וכל יום שעובר אני רק מפחדת יותר מכל מה שמצפה לי. קיצר סתם מוצ"ש מועקה כזה...

מאז מוצ"ש *

אני מאד מבינה אותך. הייתי בטוחה גם שבלילה השלישית אני כבר לר אסחוב עד הסוף( גם כל מיני הרגשות וסיבות..) בסוף גם בלידה ההיא ילדתי בשבוע 41.. כל כך מובן המקום של הרגשות שאת מספרת, גם בלי להיות יותר כזו אומםחות באופן טבעי זה מאד הגיוני שהרגשות יותר חזקות מאיתנו בתקופה הזו. הייתי מעיצה להבין את הגוף במצבו ולהבין את הנפש במצבה ולקבל אותם. להרשות לעצמך מה שהגוף והנפש צריכים ולדעת שתוך שבועיים זה מאחורייך ואת תחבקי אוצר שחיכית לו. אני תכף מתחילה שבוע 34 וכבר מזדהה עם הרבה ממה שכתבת. בנתיים תעשי מה שאת אוהבת ועושה לך טוב ושמח

תודה ענת ❤️

אני בשבוע 39+1 לא הרגשתי אפילו קרובה בשום צורה ללידה, ובסוף ילדתי ב39+3 אין חוקים 😘

וואו תאה. הלוואי:) רק שיעבור בשלום באמת. סתם רגעי משבר קטנים. בסוף הכי חשוב זה שנצא בידיים מלאות והלידה תהיה טובה וחיובית

נכון מאוד אמרת, בהצלחה ♥️♥️