ילדתי בלידה מוקדמת קיסרי, שבוע 35 בעקבות היפרדות שליה. התינוקת בסדר וגם אני, היא תהייה בפגייה כמובן. לא עלו על זה שזו היפרדות ובכל פעם נשלחתי הביתה כשהעוברית עם דופק אך כמעט לא זזה ואני בכאבי תופת. אני לא אספר עד כמה היה קשה, ועצוב. רק רוצה למסור לכן את המסר שלי: תקשיבו . לאינטואיציה. שלכן. זה לא תמיד פחד וחרדה של הריון. אם כואב, אם לא מרגישים תנועות ובכלל אם יש "אם"? לכו להיבדק! גם אם זה יום אחרי יום אחרי יום כמוני. תקשיבו! לגוף, ללב, לנשמה. כי אם לא הייתי מרגישה ומתעקשת שמשהו לא בסדר, המצב היה אחרת. גם הרופאים מסכימים מעל כל תחומי הרפואה : אמא יודעת הכי טוב, להרגיש, להחליט. לגבי הכל. תודה לאלוהים, תודה לתחושות פנימיות, ושתינו פה מחכות מכן להצעות לשמות בעלי כח ונס. ❤️🙏🏻

רואות משהו? זה בדיקת הריון חודש וחצי עיכוב כדאי ביוץ מאוחר היה

בנות אני חיייבת את התמיכה שלכן יש לנו 3 ילדים בבית ובעלי הביא כלב למרות שידעתי שהכל יפול עליי כי הוא עצמאי וכמעט לא בבית.. ולא רציתי והוא ממש התעקש. בפועל מה שקרה זה שבאמת הכל נפל עליי והגעתי למצב שאין לי זמן לכלום ואני כל היום עצבנית וחסרת סבלנות לילדים. אנחנו גם בית שאוהבים ניקיון בקיצור בימים האחרונים הרגשתי שאני כבר קורסת מעומס המטלות שיש עליי ושהילדים לא רק שלא עוזרים אלא גם רבים על הכלב אחד עם השני וגורמים לי עוד יותר לקושי. ביום חמישי הגעתי למצב שאני הולכת בוכה לעבוד אחרי שצעקתי על הילדים כל הבוקר והייתי בסטרס רציני. קשה לי לצאת מהבית שהוא מסריח ולא נקי ופשוט כמה שניקיתי זה לא עזר. שיתפתי את בעלי והוא החליט למסור את הכלב אחרי שהוא חודש היה אצלנו. זאת הייתה החלטה סופר פזיזה לדעתי. הוא מסר אותו אתמול ואני לא מפסיקה לבכות מאתמול. גם כי פתאום הבית ריק וגם כי כואב לי שהקטנה שלי הייתה קשורה אליו. אני לא מפסיקה לבכות זה לא עובר לי…אולי אם בעלי והילדים היו נותנים יד היינו יכולים להשאיר אותו. מצד שני זה היה לי מאוד מאוד קשה וזה פגע לי בזמן שלי עם הילדים וגם בסבלנות שלי. הילדים מצד אחד לא מגיע להם אמא לא רגועה שכועסת כל היום. אבל אני כן מרגישה פספוס שאולי עשינו טעות….. מישהי שהייתה במצב הזה??