הבן שלי לביקי שלי הבכור, בן שנתיים ושלושה חודשים, אנחנו איתו במסע הזה כבר שנה הנוירולוג מבולבל והפסיכולוגית גם הייתה מבולבלת אבל היום אבחנו אותו על הרצף, מרגישה שהשמיים נפלו עליי, אני גננת בגני תקשורת כל חיי אהבתי לעזור ולקדם את הילדים האלה אבל פתאום כמו בוקס בבטן לא מצליחה להגיד מילה לא יודעת מאיפה להתחיל אין לי מילים כאילו. ארבע שנים של תואר על החינוך מיוחד נזרקו לפח אני פשוט לא יודעת כלום, תנו לי כוחות, איך מתקדמים מכאן, ילדתי בת לפני שישה חודשים אני לא פנויה אליה בשום צורה, שלא נדבר על לחזור לעבוד עם ילדים על הרצף זה מכאיב כל-כך לפגוש את המערכת מהצד השני

אמהות לבנות בנות שנתיים איך אתן מצליחות לאסוף להן את השיער? היא לא מסכימה לי לא משנה מה😵😵😵 תכף נכנסת לגן בפעם הראשונה ואני ממש רוצה שתגיע עם שיער אסוף שלא תדבק חלילה בכינים והיא פשוט לא מסכימה לא משנה מה ניסיתי, ואם כבר הצלחתי היא ישר מפרקת, יש למישהי איזשהו טיפ שיציל את המצב?🙏🙏🙏