פוסט קצת קשה... מי שכבד לה תעברו הלאה! יש לי פוסט טראומה. יש לי סיוטים קשים בלילה... לפני ההריון בתקופות של משברים הייתי לוקחת כדורים. לא על בסיס קבוע בעיקר בלילה... מתחילת ההריון לא לוקחת כדורים.... יש לי מידי פעם סיוטים בלילה. לוקח לי בערך דקה להתעורר מהסיוט ולהבין שזאת לא המציאות.. והכל בסדר ואני לא באמת מאוימת... נושמת עמוק וחוזרת לישון... לרוב פשוט צועקת מתוך שינה וככה מעירה את עצמי.. זה מנגנון הגנה שלי.... לפני יומיים היה לי סיוט בלילה שלקח לי כעשר דקות להתעורר ממנו. חלמתי שבעלי הוא איש אחר ופוגע בי, מנסה לעשות לי דברים שאני לא רוצה. בעלי ניסה להעיר אותי ולא הצליח וצעקתי ממש, התגוננתי... אני אף פעם לא אלימה בסיוטים.. אבל זה היה ממש מפחיד. כשהתעוררתי מהסיוט לקח לי כשעה לחזור לגמרי למציאות. ולהבין שאני בטוחה והכל בסדר... הלב שלי ממש דפק ובהרגשה הייתי באיום ממשי... בבוקר השכנים דיברו, אמרו שהיו צרחות בלילה ושזה נשמע מהדירה שלנו.. שאלו אם הכל בסדר.. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.. היה לי ממש פחד על העובר. היתי בבדיקה לראות שיש דופק והכל בסדר. אני בשבוע 16. האם העובר שלי הרגיש את הסכנה? האם זה יכול לגרום לו טראומה? עברו יומיים מאז ועדיין מרגישה שלא חזרתי לעצמי.. מזל שבעלי מכיל ומקבל אותי עם המורכבות הזאת.... זהו תודה פרקתי😬