ריב עם הבעל ממש כבר קשה לי להתמודד איתו.. אנחנו לא רבים הרבה, אבל זה כי יש דברים שפשוט לא משתנים וכבר אין לי כוח. נמאס לי שהוא לא מעיר למשפחה שלו ושתמיד לא נעים לו.. בלידה הראשונה שלנו ההורים שלו היו מגיעים לביקורים מבלי להודיע.. ולא היה לי זמן הסתגלות עם הילד.. זה התחיל מהרגע שחזרתי מהבית חולים.. ושהייתי מעירה לו על זה הוא היה אומר לי שהם מתלהבים ושזה לא ימשך להרבה זמן.. גם הפריע לי שתמיד היו מרימים את הילד גם שהוא היה ישן והוא לא היה מעיר להם.. או שהילד היה בוכה וחמתי לא היתה מביאה לי להרגיע אותו ובעלי לא היה אומר כלום.. כמומאיזה למלם. נמאס ליייי.. אתמול אכלנו אצלם ואז אחיו אמר לילד שלי שהוא שמן.. (הוא לא שמן אבל זה לא מה שהפריע לי) אנימובעלי אמרנו בבית דאם מישהו יגיד לו את זה אז נעיר לו כי הילד אומר על עצמו שהוא שמן (ילד בן 2) וזה מפריע לי. אז אתמול ברגע האמת אני הסתכלתי על בעלי.. והוא לא אמר כלום חוץ מ"לא אופיר לא שמן" כאילו הוא פונה לילד ולא לאחיו.. אז היום דיברנו על זה, וזה יצר ויכוח שהוא אמר טוב יאללה שחררי שיגעת אותי כל ההריון הזה פעם הבאה אני אעיר, ואני לא מקבלת את סגנון השיחה הזה מולי.. עכשיו שנינו כועסים וההרגשה היא רעה כי אנימעושה בשבילו ובשביל הילד המון ואני בחודש שמיני להריון ב"ה

את חייבת לתפוס עמדה אם לא תתפסי את תהי מסכנה באמת! את חייבת להראות למשפחה שלו שאת מחליטה שהכל עובר דרכך ושהם לא מחליטים וגם אם זה אומר להיות חצופה קצת. אני לא יודעת אם את בהריון שני עכשיו אבל אצלי זה לידה ראשונה ואני יודעת בוודאות שאני לא רוצה שאף אחד יבוא! קודם שידברו עם בעלי ואם נוח לי שיבואו אז אני יגיד, כבר הכנתי אותו למצב הזה שאף אחד לא בא בהפתעה שניה אחרי הלידה .

אני במקומך הייתי מעירה בעצמי בלי להתבייש. פעם אחת שתעמידי במקום והם לא יגידו דברים מעצבנים שוב

אבל אני מעירה תמיד למשפחה שלי שיש צורך והוא אמור להעיר לשלו.. ואני מכירה את אמא שלו נהדר, אם אני אעיר לה, זה יעשה רע ביני לבינו.. היא מעדיפה שזה יגיע ממנו.. ופעם אחת כן אמרתי משהו אבל לא שמו עליי, ביקשתי שלא יביאו לילד מתוק כי הוא לא מוכן לאכול אוכל וכבר הוריד לי במשקל.. ואחרי עשר דק' יש לו תפוח ביד, כאילו בגלל שזה פרי זה מותר.. ובעלי לא זימזם. פעם הלכנו לטיפול זוגי ושם המטפל אמרה לי שאני צריכה לקבל את זה שהוא לא פועל כמוני וכל אחד שונה, אבל קשה לי. ביקשתי ממנו שאחרי הלידה ב"ה יקח חופש שבוע מהעבודה ( כי לידה קודמת הוא לא לקח כי היה בסוג של שוק מהשינוי בבית) אבל בתכלס אני רוצה שהוא יקח חופש רק כדי להוכיח לו שהנורים שלו כל היום באים!! אני מקווה שיהיה לי האומץ אחרי הלידה הזו להעיר לאמא שלו שאם הילדה ישנה שלא תרים וכו'.. אחרת יהיו ביני לבינו שוב בלאגנים

כנראה שאם תעירי בנחמדות זה לא ממש יעזור, תעירי בחוצפה, בעצבים שיבינו שזה מציק לך ואת מתכוונת לזה. תאמיני לי לפעמים רק ככה מבינים אחרי פעם פעמיים אף אחד לא יעיז לעשות זאת שוב

גם חמתי כזאת אם אני יעיר היא תתעצבן ובעלי מעדיף שזה יצא ממנו אבל הוא עדין איתה. את חייבת להראות לה עמדה, כמו אמא לביאה

באיזה קטע ירימו את הילד בזמן שהוא ישן? מה זה השטויות האלה תעירי בשיא החוצפה ! זה הילד שלך ולא תמיד מבינים בטוב .. גם עם את עדינה ולא אוהבת להיכנס למקומות האלה .. לפעמים אין בררה .. הם מתלהבים וכמובן אפשר להבין גם אותם אבל לכל דבר יש גבול! וצריך שיהיו גבולות במישפחה שלך אז עם בעלך לא מצליח להציב אותם אז תציבי את .. בהתחלה אולי לא יקבלו ויכעסו אבל בסופו של דבר הזמן יעשה את שלו והם יתרגלו ויקבלו!

אני יודעת שבסוף זה יקרה ואני אעיר בחוצפה.. אבל עד אז איך אני אמורה להתנהל עם בעלי? למה הוא לא עונה להם את מה שסיכמנו מראש? אח"כ הוא מתפלה שיש לי אנטי ללכת לשם

אמרת באחת התגובות שאם את מעירה בעצמך אז זה יוצר חיכוכים בינך לבעלך, אבל גם אם את לא מעירה נוצר מצב של עצבים וכעס. אז לפחות תעירי ותעמידי במקום את המשפחה שלו, כך הם יתרגלו שזו הצורת ההתנהגות מולך וכך יהיה. הם רגילים להתנהג מולך ומול הילד שלך בצורה מסויימת כי לא שמים להם גבולות. זה יצור אווירה לא נעימה בהתחלה אבל אם תעמדי על שלך מספר פעמים ותתמודדי עם ההרגשה הרעה זה יהיה שווה את זה.. וגם תפסיקי לייצר מטען נגד בעלך כי הבעיה תטופל

את צודקת.. אבל לדוגמה הקטע שהם מגיעים בלי להודיע.. איך מעירים על זה?

אני אמרתי אישית חאבא שלי שבפעם הבאה יתקשר כי יש מצב שאני ישנה וכו וכו .. או עסוקה בדיוק ..

תעמדי על שלך מול המשפחה שלו. אם מישהו היה קורא לילד שלי שמן הייתי מפנצ'רת אותו. הייתי אומרת ישר שאת לא מוכנה שידברו ככה לילד שלכם. לגבי לקחת את הילד כשהוא ישן. פשוט תגידי שאת לא מרשה להעיר את הילד. ובאותה הזדמנות תגידי להם שהם תמעד מוזמנים לבקר אבל שיתקשרו לפני להודיע. ואם בדיוק הלכתם לנוח? או שזה לא מתאים לך באותו הרגע. מאמינה שאם בעלך יראה שהדברים האלה מפריעים לך עד כדי כך הוא יתחיל להתערב בשלב מסויים. בכל מקרה את לביאה ואת צריכה לדאוג לטובת הילדים שלך בין אם בעלך עומד לצידך ובין אם לא

צודקות בנות. תודה רבה :heart:️

למה את לא מעירה? מי שיש לו אומץ להגיד לך או לילדיך ככה צריך שיהיה לו אומץ לשמוע ממך את דעתך... היא לא צריכה להיות בוטה או גסה היא חייבת להיות שכולת מילים וחכמה. האמיני לי שלאחר פעם פעמים הם ישכלו מילים בעצמם. לגבי חמך וחמותך.. נכון ישנה התלהבות שהם באים.. זה שם לא מעדכנים זו בעיה אחרת לגמרי אני הייתי עוקצת כשהם באים ומתמתחת כאילו קמתי הרגע משינה וגורמת להם להבין לבד שלו היו מתקשרים לכולנו היה נעים יותר. כשהילד ישן והם באים להרים.. תגידי בנעימות יואווו תנו לו לישון הוא ממש התקשה להירדם תכף יתעורר ותשחקו איתו.. בואו לבינתיים נכין קפה... הם יעזבו אותו ויתרכזו בקפה מקווה שעזרתי..

היי שירז, זה לא עוזר. חמי כמעט תפס אותי עם תחתונים בבית שלי, בעלי צעק לו בשניה האחרונה שלא יכנס ומהר ברחתי לחדר ללבוש משהו... ולא, זה לא מנע ממנו להמשיך להגיע.. חשבתי לעצמי באותו הזמן שאולי זה טוב שזה קרה, אבל מסתבר שלא

מאמי למה שלא תעירי בעצמך?? גיסתי מעירה להורים שלי המון כשמשהו מפריע לה (וההורים שלי נורמאלים ולא חסרי טקט כמו שאת מתארת) זה לא גורם לאף אחד לחשוב שהיא לא בסדר. להפך אנחנו מתים עליה ומאוד מעריכים אותה.

אז שאני מעירה תמיד זה מסתכם בצחוק מתגלגל מבלי להגיב לי חזרה על מה שהערתי.. זו הדרך להעביר את זה

מאמי אל תתאמצי להעיר... את סתם מבזבזת אנרגיות והוא לא ישתנה. תשיגי את הדברים בעצמך. תעירי בעצמך... ככה הוא יראה וילמד גם מה זה ביצים ולעמוד על שלך (;

כנראה שרק זו הדרך.. אבל אין ברירה אחרת.. זה הפיתרון

לא, פשוט לא נעלתי את הדלת כי בעלי היה בחצר.. והוא בא לפתוח בלי לדפוק.. אז בעלי צעק לו לא להכנס כי אני לא לבושה..

תבינו עם מה אני מתמודדת

:female_facepalm:ממש לא נעים!

אל תחכי לבעלך שיעיר למשפחה שלו יש לך מספיק עמדת כוח משלך להעיר להם ולהעמיד אותם במקום כמובן בצורה יפה כנראה שבעלך לא מסוגל וזה לא שווה לריב איתו בגלל זה

מי אלה האנשים האלה שנכנסים לבית בלי לדפוק?? וואי זאת ממש חוצפה. אני הייתי מדברת איתם על זה, כמובן בצורה רגועה ונעימה אבל אסרטיבית.

למה את צריכה שהוא יעיר לו בשבילך? אם לא מתאים לך דבר מסויים תביעי את דעתך! הם מגיעים בלי להודיע ? תאמרי להם :" להבא אני אשמח אם תעדכנו מראש כי זה מפריע לי" הם מרימים את הילד? תאמרי להם שזה מפריע לך! אף אחד לא אמור לנחש מה עובר לך בראש.

היי הדר, לא כולנו בנויות אותו הדבר. את היית אומרת בצורה אסרטיבית, ואני בצורה עדינה יותר. מה גם, שאת לא מכירה את הנפשות הפועלות. וכן, הנחתי שלפחות חמתי תדע מה עובר לאישה שרק ילדה בראש.. לדטג' הצורך לנוח ולהיות גם לבד קצת.

אני דווקא הייתי בוחרת לומר זאת בצורה מאוד עדינה. אבל לא משתמעת לשני פנים. חמתך אומנם אישה והיא אמא... אבל היא לא את, ולא יודעת מה דעותייך ותפישותייך בעניין. חשוב לעדכן אותה בנועם תוך שמירה על שלום בית ועל שלומך הנפשי...

עם זה אני מסכימה

יואוווו כאילו אני כתבתי את זה!!!! גם אני מתחרפנת מזה בדיוק כמוך. חמי וחמותי עם יציאות באין כניסה.. טקט זו לא מילה ששמעו עליה ויש להם הערות שגם לשונאים שלי לא הייתי אומרת, ובאים בהפתעה ורק ביקורתיים. בדיוק היום רבתי על זה עם בעלי כי הוא מכבד אותם ממש ולא פןצה פה. אמרתי לו שאם פעם הבאה הוא שותק אני מבטיחה שאני אפתח את הפה וזה ממש לא יהיה טוב

וחמותי אחרי לידה באה אליי ורק מעירה לי על שטויות ומבקשת ממני שאראה לה איך אני מחליפה טיטול, שמה אלכוהול בטבור עד שאמרתי לה שבטסט אפילו לא הרגשתי ככה.. ואז הלכתי לחדר שינה שלנו, סגרתי את הדלת, הנקתי את הילדה ובכיתי את נשמתי.. והיא ברוב חוצפתה פותחת לי את הדלת שאני אפילו בלי סינר הנקה, נעמדת מולי עם ידיים שלובות ואומרת לי "נו, מה יש לך לבכות עכשיו" רציתי לבעוט בה מכל המדרגות.. חוצפנית!!!

הם צריכים להבין שיש השלכות למעשים שלהם. ואם הם לא מתייחסים להערות ולבקשות שלך תפסיקו להגיע. ושיקפצו. אני מבינה אותך שאת מצפה מבעלך שיעמוד לצידך ויעיר להם כשצריך. אבל אני מבינה גם אותו. הוא גדל שם שנים ולא תמיד זה קל להעיר מבפנים. זה גם עניין של אופי. זה שאת מעירה למשפחה שלך כשצריך לא אומר שהוא יכול להעיר למשפחה שלו כשצריך... לכן כמו שרשמו לך כבר אין לך הרבה ברירות ותעירי את. הצורה רגועה ומכובדת. ואם הם צוחקים. באותו רגע הייתי קמה והולכת. ואם אי אפשר האותו רגע. פשוט לא להגיע יותר. לקפוץ להגיד חג שמח וכאלה ולא חהיות הרבה זמן. יבינו טוב מאוד את הסיבה לשינוי ויחליטו איך הם מתנהגים ומה חשוב להם. את בהחלט לא אמורה לסבול ככה אצל המשפחה של בעלך. ולגבי זה שהם באים בלי להודיע. לייבש אותם כל פעם כמה דקות טובות מחוץ לדלת עד שאת פותחת. שיבינו שהיית צריכה להתלבש או להתארגן וחא היית מוכנה לאורחים. וכל פעם להגיד יפה בחיוך "אשמח שתודיעו פעם הבאה שאוכל להתארגן" ודבר אחרון קטן- שימי לב שאת לא קיצונית מידי. אני אומרת מכל הלב. בהחלט נשמע שהם חצופים וצריך להעמיד אותם במקום. אבל חלק קטן מהדוגמאות. לדוגמא עם התפוח- יכול מאוד להיות שמבחינתם זה כן לכבד אותך . כי זה לא ממתק ולא שוקולד. תנסי לא להיות קשוחה מידי ולשחחר איפה שצריך. בשבילך. בכל אופן הית של סבא וסבתא לדעתי צריך לדעת לבחור את ה"מלחמות" שלנו. כי מראש הפערים תמיד יהיו גדולים. אז בהחלט להלחם על שלא ירימו את הילד כשישן , שלא יגידו לו שמן וכו . אבל דברים אחרים אולי אפשר להרפות. הרבה הצלחה!

ואוו, תודה הריון שני. הכנסת לי הרבה לראש במה שכתבת.

למה את מחכה שהוא יגיד להם? תגידי להם את! תעירי להם. אל תהי פראיירית. הוא קרוע בין הפטיש לסדן.

בעל ואישה אמורים לגבות אחד את השני . אני כבר לא פעם ראשונה רואה פה פוסטים כאלה וזה פשוט מעצבן אותי . אין מצב שאני אתן להורים שלי /שלו לעשות משהו שאני לא מסכימה לגביו עם הילד ואם בעלי לא מסכים איתי אז הוא צריך לפתור את זה איתי אחר כך ולא לשתוק ולהוציא אותי כמו איזה מפגרת כי זו אמא שלו..אנחנו אנשים בוגרים ולא חייבים תמיד להסכים עם ההורים .. סליחה על הישירות והכל אבל זו דעתי

ריטה אני לגמרי חושבת כמוך, חבל שבעלי שותק תמיד ברגע האמת. אגב, אנחנו מהצהרים לא מדברים, רק על מה שצריך.. אני כבר לא יודעת איך לפתוח שוב את הנושא

צודקת תותי.. אבל אני משתדלת לא להכנס לעימותים כי הם גרים רחוק ובאופן כללי לא מתראים הרבה אבל כשזה קורה זה בלתי נסבל!!