איזה כאב לב .. זה ילדה ראשונה....זה לאט לאט יירד והוא ייזכר בך... אבל אני הייתי מתחילה ליזום בעצמי דברים... אולי אפילו לטייל ביחד כמשפחה... (שאני ניסתי לצאת לבד איתו ואמא שלו שמרה על הילד הוא לא היה רגוע לשנייה וזאת אמא שלוו ששמרה עליו... הוא היה כל הזמן טרוד מה קורה עם הילד אז לא באמת נהנתי...) לכן לא הייתי ממליצה בשלב הזה לצאת לבד שניכם... אבל כן אפשר לנסות אולי לנסות להתחיל לשבת ביחד לארוחות ערב/צהריים... לזכור שבסוף הילדה לא מתחרה בך.. זה פרי אהבתכם זה של שניכם... וזה מרגשש ולא מובן... את הרגשת אותה בבטן 9חודשים והיית מחוברת אליה.. הוא רק עכשיו התחיל להיות מחובר.. וזה הכי מהמם שבעולם.. לכן לדעתי פשוט תזמי את... לאט לאט הוא יירגע מהההתרגשות... מזל טוב!!!

כבר עוד רגע בת שנה אין לי כוחות כבר אני רק בוכה איך אפשר להתעלם ממני ככה קשה לי מאוד 24/7 איתה כמה שאני מדברת מרגישה שנופלת על אוזניים ערלות כשהוא בבית אני רק עצבנית מזה כל הזמן חושבת כמה כיף לי שהוא בעבודה אני צוחקת נהנת עם בילדה שמה מוזיקה רוקדת כל החיים הינו מץדעגעים ברמות!!! כל המשמרת מדברים כל רגע רק מחכים לבוא הביתה כשהיתי ביום חופש או הוא רק הינו מחכים לחזור הביתה היתי בטוחה שזה יהיה אחרת כלגך התרגשנו מההריון ציפינו כלכך הכל פשוט התהפך לי חודש חודשיים ראשונים בוכה נשברת הוא מרוחק אמרו הורמונים קצת אחריי אמרו לפעמים זה מתארך... אוטוטו בת שנה אין כוחות כבר נמאס לי לבכות