עומדת לבכות.. כל פעם שאני אוספת את הבן שלי, בן שנתיים ו7 אהבת חיי 🪬🪬 אני מתה לעשות איתו דברים ביחד, ללכת לגן שעשועים לבקר חברים כל מיני, וכשבאים ללכת אני אומרת לו שעכשיו הולכים לרכב ושיגיד ביי ביי לגן שעשועים או לחבר ושהולכים הביתה.. מפה מתחיל לעשות שטויות, לא מקשיב, בורח, מוריד נעליים ולא רוצה לשים בחזרה, אם בגן שעשועים אז "עוד מגלשה וזהו" וזה אף פעם לא עוד פעם אחרונה אלא שוב ושוב ושוב ושוב .. אני כבר מותשת רק מלהילחם בו להיכנס לרכב כי גם זה משחקים. אני שבוע 22+ וכבר ממש חסרת סבלנות לכל משחק כזה, זה פשוט גורם לי לא לרצות ללכת איתו לא לחברים ולא לגן שעשועים ולא לשום מקום. אני אשמח ממש להמלצות כי אני לא רוצה לאיים עליו שיותר לא נלך לגן שעשועים או לחברים כי מן הסתם זה לא יקרה ודבר שני אני רוצה להיות מסוגלת ללכת איתו מחוץ לבית בלי כל פעם להילחם שייכנס לרכב כי הולכים הביתה.. הותשתי די כבר באמת הותשתי. ונשבר לי הגב גם מלהרים אותו לרכב לפעמים זה אשכרה לשים אותו בכיסא בכוח אני כבר גמורה. וכל אחהצ הכיפי שתכננתי לנו הולך על עצבים כאלה שגומרים לי את האנרגיות ואת הרצון לשחק איתו אחרי זה בבית פשוט בא לי שיישחק בחדר משחקים ושלא ישגע אותי ואני הכי לא כזאת.. אני הכי רוצה לעשות פעילויות יצירה גם יחד איתו אבל נהיה גם שהוא לא זורם, אם מציירים ביחד ישר מקשקש על כל הדף, ברור לי שזה תואם גיל אבל גם אשמח לטיפים איך לשלב אותו במשחק יחד ולא שהוא פשוט יבלגן את כל המשחק/ציור..

אתן קמות הרבה לפיפי בלילה ?

ואחר כך אני מתפלאה איפה כל הקליפסים שלי ..