אשמח לפרוק קצת.. אני ובעלי חזרנו מקונקשיין מאוד ארוך! לצערי עקב בעיות מסוימות בעבודה, נותרנו ללא עבודה שנינו. אני בהריון חודש שני ויש לנו תינוקי מהמם בן שנתיים. חזרנו לישראל, ועזבו את זה שאנחנו תובעים את המקום עבודה כי הם לא פיטרו אותנו ואנחנו לא התפטרנו אבל מבחינתם אין לנו תלוש ולא כלום ואנחנו באוויר למרות שאני בהריון והודעתי להם. נוצר פקק של לחץ היסטרי! אנחנו אצל ההורים שלי, ונאלצנו להתחיל לחפש את עצמנו בארץ מ0.... דירה להשכרה, גן לילד, לקנות רכב, למצוא עבודות וטרפת אחת שלמה. קשה לי נורא עם ההריון, אני מאוד סובלת מבחילות ועייפות קשה ברמות (אני לוקחת בונגסטה) ואני באמת עושה השתדלות הכי גדולה שאני מסוגלת אבל אני קורסת תחת עצמי, תחת הרגשות שלי, תחת התסכול שלי, הדיכאון להתחיל את הכל מההתחלה.. וגם בעלי. וזה יוצר סיטואציה שבעלי החוצפן במקום לאסוף את עצמו ולרוץ על פרנסה ולהתעמק ולמצוא משהו, הוא עושה טובה שהוא זז, כל היום מאיים עליי שפשוט יחתום אבטלה וזהו, שישב ללמוד להתקדם במקצוע שלו ומשם נראה. אני מחר מתחילה עבודה חדשה והתינוק שלי חולה מאוד, אימא שלי נשארת איתו בבית כדי שאוכל להתחיל לעבוד במשהו ולא על היום הראשון להיעלם מהעבודה. והוא מרשה לעצמו להתבכיין גם על איך יסתדר להגיע לעבןדה, אנחנו רק עם רכב אחד ובלה בלה בלה. אומר לי מתי מחר את מסיימת לעבוד ב16 או 17? אני אומרת לו תגיד לי אתה שפוי? מחר ב8 בבוקר אני לוקחת את הילד לרופאה הראשונה שפנויה (מתחילה לעבוד ב9) וחוזרת באמצע היום להיות איתו. הילד לא מרגיש טוב עם חום!! שיעול מפחיד! ליחה מסכן שלי.. והוא: אבל את צריכה לעבוד. באלי לשים לו פצצה!! ואז אם זה לא מספיק, אומר לי לא היית צריכה להיכנס עכשיו להריון, תראי מה קורה, אמרתי לך שאת צריכה לחכות, עכשיו הכל נופל עליי... וגם ככה קשה לי עם ההריון, אבל אני מרגישה שכאילו שנינו אומרים לעובר "חבל שאתה פה". וכואב לי על זה. וכואב לי על בעלי האידיוט שממש מעצבן אותי. וכואב לי על עצמי. וממש ממש קשה לי. אני פתאום תוהה אם אני באמת רוצה אותו כאבא, אם הוא באמת מסוגל להבין שהילדים קודם!, אם הוא מסוגל כגבר בכלל לקום ולפרנס ולעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה בלי לדבר ולהתבכיין. אני מרגישה עצובה

זו באמת סיטואציה מאוד מורכבת.. ואני מבינה שממש קשה לך עם בעלך... אבל לפעמים בעלים מגיבים בצורה מוזרה או בפסיביות מוחלטת מתוך לחץ.. כלומר המצב כל כך קשה שאי אפשר להשתלט עליו.. אז אני אמשיך את חיי כאילו לא קרא כלום כי אני מפחד בכלל לחשוב על זה.. וזה הכל בתת מודע..וגברים מגיבים ככה הרבה כשהם בלחץ למרות שלא נראה שהם

ואי יקרה! אתם שניכם בסיטואציה מאד נפיצה וקשה כל הכבוד לך שאת ככה עושה השתדלות בשביל שניכם ומחר כבר מתחילה עבודה חדשה! כנראה שלו קצת יותר קשה להתאפס על עצמן ואת צריכה לעזור לו למצוא את הדרך לשם.. לא בכעס אלא בהכוונה מאד ממוקדת יש לנו את הדרך לגרום לבעל לעשות מה שאנחנו רוצות בלי מריבות אלא במילים. נשמע שהוא מדבר מאד מלחץ וחוסר וודאות וכנראה שלא באמת מתכוון למה שאומר… הוא פשוט מתוסכל מהמצב וההיריון מוסיף לו לחץ אז הכי קל ״להתחרט״ על זה אני בטוחה שעוד כמה שבועות כבר שניכם תסתדרו במקומות עבודה תהיו רגועים יותר והכל ייראה אחרת מה שחשוב בתקופה הזו זה להעזר בהורים כמה שאפשר ולתמוך אחד בשנייה ולא להילחם ולריב שניכם באותה הסירה ושניכם רוצים שהמשפחה שלכם תצליח להתרומם מהר ככל האפשר בהצלחה רבה!! חיבוק ורפואה שלמה לקטני

אני חושבת.. שלמרות שהסיטואציה כזאת סבוכה אתם צריכים לצאת קצת לנסות לדבר את צריכה לגרום לו להבין מה שאת מרגישה ואמר לו מה את מצפה ממנו.. תנסו לקחת זמן לעצמכם ולתקשר בצורה טובה רק ככה תגיעו ליתרון טוב.. אבל זה באמת מצב לא פשוט כל הכבוד לך שאת כזאת אמיצה!!!🥰🥰

דבר ראשון באמת מצב לא נעים.. אבל תאמיני שהכל מצב זמני ובסוף תגיעו לדבר טוב. דבר שני נשמע שלא עשיתם תיאום ציפיות בניכם כשחזרתם. קחו לעצמכם ערב אחד זוגי ומחבר שדבר ראשון תעשו תיאום ציפיות בניכם מה כל אחד מצפה אחד מהשניה. כל מה שכתבת כאן תגידי לו.. את צריכה להבין שהגבר לא יכול לנחש שהוא צריך להיות חרוץ או מה שאת מצפה ממנו. את צריכה להגיד לו בדיוק מה את מרגישה ומצפה בתקווה שהוא יבין. הרבה בהצלחה!

קודם כל מאחלת לכם בהצלחה ענקית את מתארת פה סיטואציה מורכבת מאוד והלוואי שתצליחו לעבור אותה בשלום ורק להתעלות ממנה. בקשר לבעלך לדעתי אין קשר בין הצורה שהוא מתייחס אל הילד החולה שלכם לבין הורות טובה או לא. גברים הם מטבעם פחות רגישים מאיתנו בכל הנושא הזה של לא להרגיש טוב. לא בקטע רע זה פשוט הם. בנוסף לזה שיש לו את כל הלחץ הזה של הפרנסה. אני בטוחה שהוא חס וחלילה לא מתכוון אפילו לרגע על זה שהוא לא רוצה את התינוק. כמו שאמרת אתם במצב מאוד מסובך והוא אומר דברים רק בגלל הלחץ שהוא נמצא בו. תנסי להרפות ולתת לדברים להתקדם. לאט לאט כשתהיו שניכם יותר יציבים את תראי שהוא יהיה רגוע ושמח יותר ויותר יציב.