חייבת לפרוק .. אני מאוד אוהבת את בעלי וכלכך חיכיתי שנהיה משפחה ותגיע התינוקת המתוקה ממש ספרתי יום יום שיסתיים ההריון והכנתי הכל הייתי מלאת התרגשות . היום אני עשרה ימים אחרי לידה ומוצאת את עצמי לא לרגע בדכדכוך בהרגשת חוסר אונים . הייתי רגילה שאני ובעלי כל הזמן צמודים אני בן אדם שצריך הרבה חום ואהבה והייתי כמו ילדה קטנה מתפנקת על בעלי ועכשיו הקטנטונת נולדה ואני כולי איתה וגם בלילה במקום לישון כפיות עם בעלי כשהוא נרדם אני מרדימה אותה ולפעמים תופסת את הראש ונכנסת ללחץ שפתאום אני מבינה שזה שלי לכל הזמן אי אפשר להתחרט ואי אפשר להחזיר גם אם טוב לי וגם אם לא וזה ממש מכניס אותי לחרדה שגורמת לי לחשוב האם באמת הייתי מוכנה לזה ? מרגישה שהאחריות הזאת גדולה עליי. אין לי אוויר מרגישה בודדה ומנגד מרגישה כלכך רע בשביל הילדה שלי למה זה קורה לי? רציתי בזה מאוד ולפעמים אני מסתכלת על הפנים התמימות שלה וכואב לי על התחושות האלו וגם אין עם מי לשתף . לא מרגישב בנוח לדבר על זה עם בעלי 😔 אוף הלוואי שזה יעבור כבר

מה שאת מרגישה מאוד מאוד טבעי! יש במיוחד בחודש הראשון אחרי לידה תופעה שנקראת ״בייבי בלוז״ מן דכדוך כזה. יכולה לספר לך על עצמי שבחודש הראשון בכיתי כל יום, לא הבנתי למה עשיתי את זה לעצמי. בכיתי שאין יותר דייטים בכיתי שלעולם לא אנהג כי אפחד על הקטנה בכיתי שזה בלתי הפיך בכיתי שהחיים התהפכו פשוט בכיתי. זה עובר, מבטיחה לך❤️ אתם תלמדו את הקטנה ההורמונליות שלך תעבור תחזרו לכפיות ממש בקרוב כששעות השינה שלה יסתדרו. יהיו עוד מלא דייטים והכל יחזור להיות הגיוני ואפילו טוב יותר מאי פעם😘

יכולה לחזק ולהגיד שמה שלולית כתבה בול! את ממש אחרי זה טרי. תיהי אופטימית ממש קצת וזה יעבור ואת תהני מהכל! בהתחלה זה ממש קשה להכיל את כל השינויים + לגדל ילדה שיש לך המון אחריות עליה . תיהי חזקה עוד קצת ואת תיהי בטוב🙏❤

תרגישי בנוח לדבר איתו שידע את מצבך ואולי כך בעצם תפתר הבעיה הוא ידע לתת לך את היחס בזמנים הנכונים

זה מצב כ"כ מוכר ונורמלי. מלא נשים מרגישות ככה. אני יכולה לספר לך שאפילו בלידה השניה הרגשתי את זה, גודל האחריות ממש הפחיד אותי. החיים משתנים ולוקח זמן להתרגל למציאות חדשה, אבל לאט לאט כל אחד ימצא את המקום שלו במשבצת החדשה. אני מציעה לך למצוא את הרגעים לעצמך ולזוגיות שלכם. כמובן לא מיד, הכל עדיין מאוד טרי. אבל בהמשך, הזמן הזה לעצמכם מאוד חשוב. חיבוק ומזל טוב ❤️

כל כךך מבינה מה את מרגישה ויכולה לספר לך על עצמי שהרגשתי בדיוק אותו דבר! גם אנחנו חיכינו להריון הזה הרבה ופתאום אחרי הלידה קיבלתי כמו איזו פצצה לפנים. החודש הראשון במיוחד אחרי לידה ראשונה הוא קשה כי החיים מתהפכים בשניה וכמה שאת מנסה להיערך לשינוי הזה זה אף פעם לא מספיק. כמו שלולית רשמה, זאת בהחלט תקופה שחולפת ובוודאי שהחיים לא נגמרו אלא רק השתפרו. אימהות זה לא דבר קל ודורש הרבה מאוד הקרבה אבל זה האושר הכי גדול💙

מסכימה עם כל מה שכתבו פה. מאוד מאוד טבעי מה שאת מרגישה, ואל תחשבי לרגע משהו רע על עצמך... אני גם אחרי הלידה הראשונה הייתי בהלם, חזרנו מהבית ישר להורים שלי, ואמא שלי ממש עזרה והכל היה טירוף... הרגשתי שכל החיים שלי התהפכו.. ואז החלטנו לחזור הבייתה, הפאניקה עלתה, איך אני אסתדר, לא יהיה לי רגע לעצמי..... אבל לאט לאט מסתדרים והכל נהיה הרבה יותר קל וכיף. ולנו יש כבר 3 ילדים ב"ה. עדיין ישנה כפיות עם בעלי 😇

מרגישה שתחושת פחד משתלטת עליי וזה מגביל אותי

🫂💝

תודה רבה על התמיכה❤

מקסימה שאת וטוב שאת ככה משתפת!! זה נורמלי לגמריי והכי טבעי שיש את תראי שלאט לאט הכל יתבהר ותתרגלו לשיגרה החדשה תמשיכו לטפח את הזוגיות! כשיש ילדים זה נהיה ממש עבודה אבל זה חשוב מאד תמצאו את הזמן לזמן איכות שלכם בתוך ומחוץ לבית הכל עניין של זמן ❤️