היי בוקר טוב בנות החלטתי לשתף כי באמת לאמא לילדה ראשונה אני לא רוצה לעשות טעויות. אני מרגישה שלפעמים מעבר לאמא אני יותר חברה של הילדה עושות הכל יחד נהנהות משתוללות משחקות וכו.. ומרגישה שאיכשהו עכשיו בגיל שנתיים שהיא התחילה למרוד. קשה לי לשים גבולות. חוץ מעניין השינה שבזה לישון זה לישון אפילו ההתנגדות לפעמים. היום בבוקר היא קמה כולה מבסוטה רצתה פאזל על הבוקר אמרתי טוב נו ישבתי איתה.. אחרכך שבאתי להוריד לה חולצה להתלבש בכי היסטרי לא רוצה להתלבש לגן. עד שבעלי החליט די וזהו ולקח פיקוד בשנייה הוריד לה והלביש למרות ההתנגדות. ושוב עוד פעם לא רוצה גקט רק כובע.. ולא רוצה לגן. ובכלל ברוב הפעמים לאחרונה כל מה שהיא רוצה מבקשת בבכי. אשמח לעצות איך לעבור את הגיל הקשה הזה האם באמת לא זה לא? האם להתגמש? איפה להקל איפה פחות? אבודה קצת

יכולה לומר לך איך אני נוהגת, הבת שלי בת 2.4 אני נותנת לה אפשרות בחירה- נניח צחצוח שיניים את מצחצחת ואחר כך אמא או אבא עוברים על הצחצוח, את מוזמנת לבחור בינינו. מבחינת מעיל לגן גם פה אני נותנת לה לבחור בין 2 מעילים. מבחינת להתלבש לגן פה אני לא מציגה מבחר, אני מוציאה בגדים מהארון ואומרת לה עכשיו מתלבשים ואז משחקים גם אם זה גורר בכי. יש מקומות שאני נותנת אופציות ויש מקומות שלא, את צריכה גם לדעת במה את מוכנה לוותר נניח לא מפריע לך שהיא לא תכנס היום למקלחת (סתם דוגמא)

במצבים כאלה חשוב שתראי לה את הסמכותיות שלך. את יכולה לומר לה ״עכשיו אני מחליטה. את הולכת לגן.״ ״אם את עכשיו לא קמה מהרצפה לא נלך היום לפארק״ וחשוב לא לתת ״פיצוי״ על התנהגות לא טובה למשל אם בוכה ברחוב או שוכב על הריצפה בקניון לא לקנות ממתק שירגע אלה ההפך לעמוד ליד ולהתעלם עד שירגע ויקום

אולי נגיד בבוקר קר לה להחליף בגדים אז אפשר בערב אחרי מקלחת לשים לה בגדים נקיים שאיתם היא תישן ותלך בבוקר לגן