פורקת.. בהיריון הראשון שלי עבר עלי היריון זוועה !! כל שני וחמישי הייתי מאושפזת בבית חולים, הלידה הייתה נוראית !! אחרי הלידה הייתי מאושפזת שוב בגלל שארית שיליה. בקיצור עברתי דברים לא פשוטים. הפידיון של הבן שלי הייה זוועה המשפחות רבו פיצוצים הייה בלאגן אחד שלם! עברתי דברים מאוד קשים.. ומהרגע שילדתי עד היום אני שרופה על הילד הזה ברמות קשות !! הוא אהבת חיי הוא העולם שלי כל הלב שלי זה הוא❤ בהיריון השני שלי- הייה לי הריון מושלם הלידה הייתה מדהימה !! עברתי חוייה לא נורמלית (בקטע טוב) ההחלמה הייתה בשנייה. לילד הייה צהבת .. נשארנו בבית חולים כמעט שבוע - הוא הייה בתוך המתקן הזה שברח לי השם שלו .. לא חיבקתי אותו, לא נישקתי אותו , בקושי היינו יחד.. לא התחברתי אליו בכלל! הרגשתי שהוא עשה לי דווקא , שבגללו אני והגדול שלי מופרדים, בגלל הקורונה לא נתנו לו להכנס לבית חולים. לא הפסקתי לבכות הייתי ממש בדיכאון , לא רציתי את הילד הזה. במשך 4-5 חודשים טיפלתי בו כי הייה צריך, לא התחברתי אליו בכלל, בלב כבד אני רושמת- פשוט לא אהבתי אותו. לא טיפלתי מאהבה, קילחתי כי הייה צריך, הלבשתי כי צריך, אפילו בקושי להאכיל אותו- אחרי זה התברר שייש לו ריפלוקס והאכלות איתו היו סיוט. רק אחרי ששמתי אותו בגן , במסגרת הצחלתי להתחבר אליו. היום אני מתה עליו אבל לא כמו על הגדול שלי.. יש לי רגשות אשם.. אני מרגישה שאני אמא לא טובה מספיק איתו, לא מתייחסת אליו מספיק כמו לגדול - מטבע הדברים הגדול דורש יותר צומת לב.. קשה לי עם זה , הוא התינוק שלי ואני לא אוהבת אותו כמו שאני אוהבת את הבכור שלי 😔😔😔😔