אוקיי אז ככה ...ולקרוא עד הסוף😬 אני משוגעת. כיפית. מפרגנת. אין לי עין. אוהבת להכין עוגות ולתת. שומעת מוזיקת ראפ ושחורה. אוהבת סיבובים באוטו ורק לשיר לצרוח ולצחוק. אוהבת לשבת מול הים אפילו בריכה חח עם בירה.בלי בירה.עם גוינט. עם צחוקים. אני באמת באמת נותנת עצות מעולות יש לי כמה אנשים נשים שמנצלות את זה וכל פעם בהלם על כמה אני צודקת ועושות בול מה שאני אומרת ורק מרוויחות מזה. יש לי ידע בהכל מהכל. אני קולטת מצבים בשניה. לא מביכה אף אחד אף פעם. אני קלילה כיפית זורמת לפעמים כבידה בבית עם סדרות: חברים. המפץ הגדול. אוהבת לדבר על מליון נושאים הכל מהכל. איך זה שאין לי חברה 1 ? איך זה שעד היום לא מצאתי מישהי 1 שאוהבת את אותם דברים שאני אוהבת עם טאקט ושיגועים שאני מתחברת איך איךךךךך ואני עפה על עצמי ברצינות אני חושבת שאני ממש ממש אלופה בהכל זורמת בהכל מפרגנת פיצוצים ודוחפת את מי שמסביבי להכי גבוה. איך זה שאף אחת אפילו לא 1 טיפה כמוני אני באמת מיוחדת ושונה כמו שבעלי אומר לי? גם אני חושבת שמי שתיהיה חברה שלי היא פשוט תיהיה אסירת תודה לחברה כמוני אבל היו כאלה שניצלו את זה אבל צחוקים שטויות שירים אף אחתתתתת למהההה ????????
אמהותאמהות
💬82 תגובות

תגובות (82)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בינואר 2022 בשעה 11:58
חחחחח יש מלא שלא אוהבות אני טישית אןהבת שטויות ןבעלי זה הביאפאף שלי זורפ איץי על הכל אז אןמרת תןדה על זה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בינואר 2022 בשעה 11:59
יוואאאאא גם בעליייי ביאףאףף עד עכשיו חחחח הוא גם כמוני זורם על שטויותת לגמרייי
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בינואר 2022 בשעה 11:59
אבל לפחות יש לך חברה שגם קצת כמוך????
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי2 בינואר 2022 בשעה 11:59
קודם כל מודעות זה דבר חשוב כל הכבוד על האהבה העצמית והערכה העצמית שלך לא תמיד לכולם קל לעכל טיפוס שמעריך את עצמו ואוהב את עצמו , שנהנה לעשות חיים לשמוח, והרבה פעמים זה מרחיק אנשים, כי הרבה אנשים אוהבים כאלה שמתעסקים ברע שלהם בחיים כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם🤣🤣 מאמינה שלפעמים עדיף להיות בלי חברים, מאשר להיות עם אנשים צרי עין שמקנאים בזה שטוב לך ומשפחה זה החברים הכי טובים שיש

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

לחזור לעבודה מחל"ד פוסט פריקה. יותר מאשמח לאיזה פתרון מבריק שלא חשבתי עליו בעצמי, או סתם כמה מילות עידוד. לפני שלושה חודשים ילדתי תינוקת מקסימה. הבת הראשונה שלנו. עוד בתחילת ההריון ידענו שאהיה בחל"ד לפחות חצי שנה. אחרי שילדתי החלטנו שאשאר בחל"ד כ-9 חודשים, עוד שלושה חודשים נמשוך בעזרתן של שתי הסבתות ובגיל שנה נכניס אותה לגן. שתי הסבתות עובדות, לכן ניסינו בתכנון שלנו לצמצם כמה שיותר את התקופה שבה נבקש מהן עזרה. שנינו ממש נגד להכניס את התינוקת לגן עד גיל שנה. מבחינת המעסיק זה גם כן היה בסדר שאחזור אחרי 9 חודשים. חשוב לומר שאני מאוד אוהבת את העבודה שלי; הצוות, הנהלה, העבודה עצמה. המיקום מצוין, השכר והתנאים גם כן. לא משהו שהייתי רוצה לוותר עליו. ואז הגיעה הקורונה. לבעלי צמצמו את % המשרה ומה שנשאר משכרו כבר לא מחזיק אותנו כלכלית 9 חודשים. יותר מזה, לא נשרוד ככה גם חצי שנה. בחמישי האחרון קיבלתי הודעה ממשאבי אנוש, שרוצים לדעת אם אני מעוניינת להמשיך את החל"ד שלי ומתי אני מתכננת לחזור. ומאז אני כל הסופ"ש מדוכאת. אני לא יודעת מה לעשות. גם ככה אין גנים עכשיו בגלל הקורונה (דווקא יש לי כמה מומלצים, אבל אין לי אפילו איך להגיע להתרשם). וגם אם היה גנים... אני ממש מתוסכלת מהמחשבה שאצטרך להכניס אותה לגן כשהיא כל כך קטנה. (המלצות שאספתי לגני ילדים, זה כדי לבדוק אותם סמוך לגיל שנה). אני ממש לא יודעת מה לעשות. במצב הרגיל הייתי מתפטרת, והולכת לחתום, אבל חבל לי על העבודה. זה באמת מקום מצויין שמאוד קשה להתקבל אליו. אין בו שום חיסרון מלבד העובדה שזה גורם לי לעזוב את התינוקת שלי. בעלי רוצה שאחזור לעבוד גג בעוד חודש. אני לא רואה את עצמי עושה את זה ואני לא יודעת מה לעשות.
הריון ולידההריון ולידה
💬3 תגובות