אני מרגישה כל כך בודדה אני בחופשת לידה עם תינוק בן חצי שנה, לא בעבודה כמעט שנה, בעבודה הייתה לי חבגרה כמו אחות ועוד 2 שלא באמת חברות בבית אלא בעבודה רק, בעקבות הזמן נותק הקשר והאחות שהייתה ממש כבר לא... המשיכה בשלה בואו נגיד אפילו לא ראתה את הבן שלי אני גם לא מחדשת קשר איתם בקבוצה כי יש עלי מלא עומס אבל מדי פעם אני והחברה הטובה שהייתה מדברות שיחה קצרה וזהו. היה נקלעתי לתשישות יש לי בעיות עם הקטן בלילה הוא ער עד הבוקר כל לילה אני לא יודעת מה יש לו לקחתי לרופא הרופא לא יודע ממה זה, ואיפשהו חיפשתי את עצת האמהותוהחברות נקרא לזה ככה, שלחתי הודעה לעוד חברה מהעבר היא בקושי ענתה והפסיקה לעבוד ולחברה מהעבודה שגם לא הייתה בשבילי ואזעצרתי ואמרתי אני פאקינג לבד אני לבד מול הכל מול המלחמות שלי עם עצמי עם הלילות הקשים שלא לאבד סבלנות ואם לרגע אני מתחילה לצעוק דיי אני מהר בוכהומחבקת אותו חזק זו אני לבד מול הבלגן שמצטבר בבית בן רגע ועם העייפות אני אדאג לבקבוקים נקיים לכביסות לאוכל זו אני לבד שהפכתי לעקרת בית שלא רואה אנשים שנמצאת תקועה בחיים שלה 5 שנים שעובדת בעבודה זלא מספקת אותה ומתה לקום ולהגשים חלים יקראבל כולם חותכים את הכנפיים ואומרים איפה את כשרונית? אין לך תואר את לא מלומדת אין לך ברירה תשארי בעבודה הזו. זו אני לבד מול הרצונות המיינים של בעלי שמתי שאני אחרי טבילה במקווה הוא רוצה כל יום ורוצה שארד לו שעה ואפנק אותו שום דבר לא בכוח כמובן זו אני לבד בגידול הילד כי בעלי עובד אינספור שעות זו אני לבד שמתחננת לאמא שלי שהיא לא בריאה לבוא רק להיות איתמ שלא אהיה בודדה והיא אומרת שהיא כבר לא יכולה זו אני לבד שנשארת בבית לגדל ולטפל מתוך רצון שלישלא לשךוח לגן עכשיו זו פשוט אני לבד ובודדה מול הכל נמאס לי שאני בנאדם כזה נמאס לי