פורקת. אשמח שתקראו היום בדיוק לפני שנה גיליתי על ההריון. הייתי שמחה ומאושרת וכמה ציפיתי לשנת 2021. לא ידעתי מה הולך לבוא. הריון תאומים, שהתקדם והלך מעולה.. עשיתי מי שפיר מרצון. ופתאום, קיבלתי תשובה לא טובה על אחד העוברים. הרגשתי שהשמיים נופלים. עברתי דילול. ניסיתי להמשיך בדרכי. לא רציתי תאומים, רציתי ילד אחד אבל הלב כאב ועדיין כואב. בעודי מתאוששת מלספר לכולם ולעצמי שאין לי תאומים, הגעתי לבדיקה שגרתית. ממנה למיון רק כדי לבדוק, כי ראו התחלה של קיצור צוואר. מפה לשם צירים, ירידת מים ולידה בשבוע 29. נולדה עוברית במשקל 1.250. פיצית. לא נראית תינוקת. תקופה של פגייה. 7 שבועות בדיוק. שומעת מסביב סיפורי אימה. העוברית שלי שורדת יפה ומפתיעה. עוד לא מעכלת את הדילול ונאבקת בפגייה על השאיבות, על החיבור עם העוברית שהוא לא בגודל הגיוני, מנסה להתמודד עם הלחץ... משתחררים מהבית חולים. חושבת שאפשר להתחיל כאילו נולדה ככשיו. אבל לא. הילדה לא עולה במשקל כמצופה. מופנים לבית חולים לטיפול במרפאת אכילה. מחליטים לאשפז. עוברים תקופה נוראית. רואים סיפורים ממש קשים. ומקווים לטוב. מדברים על שחרור עם זונדה. רופאה בדמות מלאך מגיעה ומצילה אותנו. משתחררים בלי. הילדה קטנה. בת חצי שנה כרנולוגי, אבל הייתה אמורה להיות 3.5 חודשים אם הייתה נולדת בזמן וזה הגיל המתוקן שלה. בהתפתחות היא סופר. במשקל פיצית 3.8 אבל אומרת תודה. תקופה נוראית עברנו. בעיקר האשפוז. מצד אחד כואבת על השנה הזאת שלוותה בכמה טראומות אחת אחרי השנייה. מצד שני יש לי ילדה בריאה ומהממת. אני כל כך שונה היום בהשוואה ללפני שנה... לטוב ולרע.