אז גם אני אחרי והינה הסיפור לידה 😄 שבוע 37+5, 12 בלילה התעוררתי מזה שיצא לי קצת מים חשבתי ברח שתן, קמה מהר לשירותים מתחילים לרדת מלא מים בלי הפסקה ובלי שליטה, קראתי לבעלי מרוב השוק התחלנו מהר להתלבש, הזמנתי מונית וכל הזמן הזה ממש יורד מלא מים, אין צירים אין כאבים פשוט נוטפת, עד למיון יולדות השארתי להם שלוליות 😳 עושים מוניטור, פתיחה 1 מחיקה 80%, ממליצים על פיטוצין, לא רציתי אבל הרופא ממש לחץ שצריך כי ירידת מים בלי צירים יכולה להוביל לזיהום, הולכים לחכות שיתפנה חדר לידה, 4 וחצי בבוקר אנחנו עדיין מחכים, התחילו צירים לבד ולאט לאט ממש התחזקו (כאב בבטן התחתונה שבא בגלים כל פעם חזק יותר ובתדירות צפופה יותר) כל כמה דקות שירותים, לא יכולתי יותר לחכות אז ביקשתי אפידורל, שוב בדיקה, פתיחה 3 מחיקה 100, מעלים לחדר לידה ואני שלישית בתור למרדים לאפידורל, 10 דקות -רבע שבע אני שם עם צירים מטורפים, פתאום בלי שליטה הגוף התחיל ללחוץ אותו החוצה ואני צועקת בלי שליטה כל כך חזק, הסתכלתי על המיילדת וביקשתי סליחה, ושוב פעם צורחת את החיים, בודקים פתיחה, פתיחה מלאה התחילה לידה, הביאו לי גז צחוק (לא היה מצחיק 😅) הוא טישטש אותי ולמען האמת הלידה עצמה ההיתה הרבה פחות כואבת מהצירים עצמם, מיילדות ממש מתוקות שהנחו מה לעשות איך לנשום, כל הזמן תמכו, בעלי עזר בכל דבר בכל רגע אפשרי ונתן את כל הרוגע שבעולם, ולא לא היה בשוק אחרי שראה את התינוק יוצא, רק היה לו כואב לשמוע את הצרחות (אני חושבת הפחדתי את כל היולדות שם בחדרים 🙊) וזהו 6 בבוקר, בן, 2.800 נולד. לא הסתכלתי עליו גם כששמו אותו אלי כי ההיתי מתושטשת, תפר פנימי אחד (עם הרדמה מקומית לא מרגישים כלום, למי שדואגת מהתפרים) בעלי עזר עם התינוק עד שלקחו אותו לתינוקיה, ישר מביאים לעשות מקלחת בחדר לידה, כל הצוות ממש תמך והביא יחס חם ומרגיע. בלי אפידורל, בלי זירוז, אחרי שחצי חודש הלחיצו אותי שהעובר ממש קטן לשבוע שלו. אחרי כמה שעות שהכל עבר וחזרתי להכרה מלאה, הצלחתי להניק, ואין אמא יותר מאושר מאמא שרואה את התינוק שלה אוכל לו ברוגע ובשלווה 🥰 בהצלחה לכולן! חוויה כואבת ששווה את כל המאמצים! 🤱🏼