פוסט פריקה. שבוע 26. מרגישה שאני כל הזמן עסוקה בלפחד ולדאוג. אני אדם פחדן בלי קשר להריון. אבל מאוד מאמינה ומשתדלת להאחז באמונה. אחרי שנה של ניסיון ברוך השם הצלחנו! אממה, מחודש 5- התחילו לי כאבים- הייתי בטוחה צירים מוקדמים(לידה קודמת אושפזתי משבוע 33 וילדתי ב35 בגלל צירים מוקדמים) אחרי בדיקה הכל תקין אבל צוואר רחם מתקצר, אחכ הפנו טותי לאקו לב- קראתי כרגיל המון ״חומר מהימן״ בגוגל- והכל יצא תקין, פתאום התגלתה לה סכרת הריון ״קלה״ שמיד נכנסתי למשטר-מאוזנת. אתמול כאבי גב מטורפים שיתקו אותי באמצע השינה, בכיתי מכאב, הרופא אומר שזה כנראה (שוב) סימפיזיוליסיז ואין יותר מדיי מה לעשות כי אני עם צוואר מתקצר. והיום, היום במעקב שגרתי של צוואר רחם- גילינו שהתקצר לו ל22. מטופלת בנר לנרתיק פעם ביום. לפני שנשלחתי למיון הגעתי לרופא נשים שלי, שעה וחצי של המתנה- בכי, פחד, איך אסביר לבן שלי בן 3 וחצי שאני צריכה ללכת לכמה ימים, מה עכשיו זריקות צלסטון?ויש מצב ללידה?רני רק בשבוע 26. כל הסרטים האפשריים רצו לי בראש. מגיעה לרופא בלי אויר לנשימה- ובכלל הטכנאית לא מדדה נכון כנראה. אצלו הצוואר היה 28-31 מה שהשאיר אותי בבית למעקב בשבוע הבא שןב. יום מורכב, בתוך חודש מורכב, ים של נסיונות ודאגות ודי מותשת. בא לי להנות מהריון וכל פעפ צץ משהו חדש. הרבה פחד. מחכה ככ שיגיע חודש 9. היום הראשון שלו- אמן!