קודם כל חיבוק גדול ושוב חיבוק! אצלי לא היתה שום שמחה , הייתי ממש בדאון. מבחינתי התינוק היה לי לנטל עצום אבל כמובן שאהבתי אותו מאוד!! ועדיין מאוהבת ועברתי את הדיכאון... לא הצלחתי לשמוח מכל הלב מהתינוק שלי וזה הרג אותי... מבחינת תפקוד לא תפקדתי בכיתי לרב הייתי במיטה וכל הזמן מרגישה רגשות אשמה. שהילד הטהור הזה לא ראוי לי .... פחות או יותר אלו התחושות ....

גם אני הייתי ככה, הרבה תמיכה מהבעל ופעם בשבוע שימי את התינוק אצל אמא שלך או שלו ותצאו לדייט זוגי, זה סופר חשוב

מה שהודיה אמרה סופר סופר חשוב

תתני לך מקום ולכם ביחד כזוג מקום . ובלי מצפונים שאת יוצאת... הילד צריך אמא בריאה