סוף יום הנה הגיע, ומ7 בבוקר אני על הרגליים, כל הזמן במרדף אחרי הזמן ובמרדף אחרי הניקיון, ובמרדף להיות האמא המושלמת, שלא תמיד מצליחה. מגיע סוף היום הכל מסביבי מבולגן, מסריח, וכל מה שבא לי ברגע זה זה לנקות כל הלילה אבל שוב זו רק אני לבד מול הכל. מול המרדף אחר הניקיון של הבית ומנגד המרדף אחרי הניקיון של התינוקת שקודם כל לה יהיה הכל, אפילו להתקלח אני היום לא אוכל כי זה רגיל אצלי לשכוח את עצמי אני מקום האחרון עבור עצמי, קודם כל הילדה ואז הבית ואז כל השאר ולבסיף אני, ומגיע סוף היום אני כותבת בעודי עם שיער מבןלגן עם פיגמה שכבר עשתה את שלה, ולמה אני לא אוכל להתקלח בטח תשאלו? כי זו לבד מתמודדת עם הכל, ובעת הזו התינוקת שלי צועקת מהשינים ואני מנסה בכל דרך אפשרית להרגיע אותך אבל אני לא מצליחה אולי אני לא האמא המושלמת אבל אני באמת מנסה, בכל לילה שאת ישנה אני מסתכלת עליך ונוזפת בעצמי על איך לא הייתי אמא מושלמת היום ואני כל יום אומרת היום תהיי אמא מושלמת אבל לא תמיד זה הולך ילדתי, שתגדלי תביני שאמא/אישה יש לה כל כך הרבה על הראש שלפעמים אני אומרת אלוהים מה בראת אןתנו וונדר וומן? הרי שאבא קצת חולה הוא קורס ואני? עברתי את הדבר הכי מושלם והכי כואב ובכל זאת אני קמה על הרגלים גם אל היום אני רוצה לנוח גם אם אני קצת לא חשה בטוב, כי אין לך את האןפציה לא לעשות ובכל זאת ילדה שלי אני קמה ובאמת נלחמת עם עצמי לחייך אלייך גם שקשה כי כשאני בוכה את הרי מרגישה, בכל זאת עברת 9 חודשים בתוכי אז להישבר לפעמים לא אופציה מולך.. הנה שוב מגיע סוף היום שאבא צריך לקום לעבודה ואני מןל הכל ללא כל עזרה אפילו בלהתקלח הוא לא נתן לי את האופציה עם פנים מגרדות ויודעת שהלילה שוב אני מקום אחרון