בוקר טוב בנות אשמח לפרוק ולהתיעץ איתכן בנושא שמעסיק אותי הרבה אנחנו דתיים אנחנו כרגע במצב כלכלי לא.זוהר במיוחד והעבודה היחידה שבעלי הצליח למצא זה במלצרות והצפקיד שלו זה למלצר לבנות אבל למזלי הרב הוא ממלצר בארועים חרדים וקצת בדתים ככה שאני יודעת שהבחורות שם לא חצי ערומות אבל גבר זה גבר ולא משנה כמה צדיק הוא יהיה וממש מפחדת אבל לא יכולה להגיד לו לעזוב את העבודה אנחנו כן מחפשים לו משהו אחר אבל הבינתים הזה זה כבר חודש וחצי אוף לא ישנתי טןב בלילה.בגלל זה
הריון ולידההריון ולידה
💬14 תגובות

תגובות (14)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי23 בדצמבר 2021 בשעה 06:24
יאוו מבינה אותך. לא הייתי רוצה שבעלי יעסוק בעבודה כזו
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי23 בדצמבר 2021 בשעה 06:26
בעלי כרגע גם מחפש עבודה. אבל אני לא מוכנה שיעבוד בכל מחיר. אולי זה טעות שלי לחשוב כך. אבל לא יכולה לדמיין שיעבוד עם בנות או עבודה פיזית קשה.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי23 בדצמבר 2021 בשעה 06:39
הוא לא מסוגל לא לעבוד פיזית הוא אחד כזה ומה לעשות שאת רואה שאת מגיע לקטע של השקלים האחרונים..
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי23 בדצמבר 2021 בשעה 06:43
מסכימה איתך זה עבודה שכוללת הרבה חוסר צניעות. גם אם זה אצל החרדים. יכולים להיות הרבה מכשולים. מה עם לעבוד בסופר/מכולת? או קופאי באיזה מקום? סדרן?

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

רוצה לפרוק זה ארוך מאוד אני ובעלי יוצאים כמה שנים טובות תמיד היו לנו עליות וירידות במערכת היחסים כמו לכולנו,אחרי שילדתי ושיפצנו את הדירה כל המריבות שהיו התחילו להיות לנו קצת יותר נכון זאת לידה ראשונה זה משבר וכו' אבל זה נעשה בלתי נסבל בעלי משעברנו לגור בבית פתאום נעשה לו אובססיה של ניקיון ברמה שהבנאדם קם בבוקר לא מזיז לו שום דבר לא אומר בוקר טוב רק מתלונן על "הבלגן" שיש וזה ממש מרמר אותי ביקשתי ממנו שילך לטיפול כי זה פוגע לנו ביחסים והוא טוען שאנחנו (אני,אמא שלו,אמא שלי) צריכות לקבל את זה ולהתמודד ומשם זה הדרדר זה היה אובססיה לניקיון ולחץ על כסף ודיכאון כל זה קורה בימי סגר השני של הקורונה שהוא לא עבר כמובן שגם אני לא אבל תמיד עזרתי ןעוזרת במה שצריך ועדיין אין שום הערכה אני אוויר בשבילו פתאום בלילה אחד הגוף שלו החליט שלא בריא לו כל המצב הזה ופתאום באמצע הלילה התחיל לפרכס כמובן אני בלחץ הילדה בוכה אמבולנס בדרך עשה לי טראומה ממש אחרי המקרה היה לי מאוד קשה להיות בסביבתו ולישון לידו למרות שעשיתי את זה ולא באמת ישנתי כי פחדתי עברו חודשיים ושוב פעם זה קרה לו אחרי הבית חולים אמרו לן שיש לו חשד לאפילפסיה כמובן שאני מרוסקת נפשית החלטתי שבשביל הבת שלי אני אלך לפסיכולוג כי זה הכניס אותי לסטרס שאני לא רוצה להיות בבית או איתו רציתי לברוח אבל אני צריכה להיות חזקה ולנסות לקבל את זה גם אם אני מפחדת מזה מאוד ,נתנו לו כדורים להמשך טיפול אצל נוירולוג כמובן שהבנאדם מכחיש כל קשר למה שקרה לו ולא מוכן לקחת את הכדורים וכל יום שעובר בבית אני מפחדת להיות בו גם אם אמא שלי או חמתי ישנות פה ואני מרגישה שצד אחד המערכת יחסים שלי פגומה ומצד שני זה הכל חוסר תקשורת והבנה
זוגיותזוגיות
💬4 תגובות