טוב כבר מאוודד קשה לי אז אני משתפת כי בא לי ונראלי שאתן תבינו אותי יותר מכולם! בתור אימהות טריות אימהות מניקות ומכל הסוגים.. ילדתי לפני שבועים בלידה לא קלה בכלל וגם עברתי טראומה אחרי הלידה.. בקיצור לא החזקתי את הבן שלי אחרי שילדתי.. קיבלתי אותו יום למחורת בחמש לפנות בוקר.. ומאז הוא היה איתי רק בקושי תשע ימים בגלל צהבת וכו.. יום שני קיבלתי בבום כאב רציני בצד הגעתי למיון אחרי כמה שעות הלחיצו אותי ומהר לניתוח יש לי אבן בכליה וצריך להוציא.. אך משהו אחר קרה, כשהתעוררתי אחרי הניתוח יום למרת גיליתי שעדיין יש אבן בכליה והכניסו לי לשם איזה משהו כמו צינור, ואני נשארת באישפוז.. עכשיו עם זה לא מספיק אני לא יכולה לחזור הביתה לילדים שלי לתינוק שבקושי היה איתי.. אני עם דמעות כאן.. התינוק אצל אמא שלי אבל אף אחד לא מבין שאני רוצה אותו ושקשה לי שהוא לא לידי, הם לא מבינים עד כמה אני נואשת אילו נואשת לריח שלו ושתמונות וסרטונים לא באמת עוזרים לי אני חייבת אותו ואם זה לא מספיר אז אני כבר מיום שני שואבת חלב וזורקת ורק עכשיו נפל לי האסימון כשהשתחרר הביתה אני עדיין לא אוכל להניק רק לשאוב ולזרוק או לייבש את החלב כי גם כשהשתחרר הביתה אני אצטרך לקחת אנטיביוטיקה.. אני מנסה להיות חזקה אבל זה לא עוזר כשמדברים איתי אילו או כשאני רואה תמונות שלו כשאני חושבת אילו כשאני רואה תמונות של תינוק אני ישר מתפרקת, בן זוגי הביא לי קודם אוכל לבית חולים וראיתי חולצה שצריך לכבס מיד לקחת אותה אלי והיא עדיין אצלי והדמעות, וואי הדמעות יורדות בלי הםסקה כמו ברז שלא נסגר