אני חווה את זה יום יום יש לנו 2 נסיכים בת 3 ובן שנה וחצי ארון בגדים לא הסכים לי לקנות להם עד עכשיו טוען שאין צורך,אני פשוט פניתי מדפים עצלי בארון ושמה להם שם.שלא נדבר על קניית בגדים לילדים,הולכים לקנות להם הוא לוקח 200 שקל ואומר שזה מספיק,אז אני פשוט מזמינה מאלקספרס ואוספת את החבילות לבד שלא ידע ושרואה אותם לובשים שואל מתי קניתי אז אני פשוט מתעלמת ממנו..יש לנו עוד 2 חדרים פנויים אני חולמת לעצב לילדים חדר אחד לשנהם עם מיטה לכל אחד אבל כל פעם שמדבברת איתו על זה מחליף נושאה אומר שזה מוקדם מידי.. גם מיטה אין להם משלהם בקיצור.אז פשוט עברתי לישון איתם בחדר נפרד במיטת אורחים.לפני כן היינו יושנים כולם בחדר הזוגי.לפני שבוע שחזרתי מהעבודה הבאיתי איתי שקית בס"כ 60 שקל מעדנים לילדים ופסטה איך שפתח לי את הדלת של הבית אמר לי תגידי מה כל פעם את בא עם שקית קניות.. ופשוט צעקתי עליו שלא ימנע ממני לקנות אוכל לילדים שלי זה הקו האדום .וזה לא שאני בן אדם בזבזן אני הכי לא לא קונה לעצמי כלום אני רק רוצה לילדים שלי שלא יחסר כלום ושיתלבשו יפה כמו כולם.והכי מגוחך שאמר שלא צריך שני כרטיסי אשראי מספיק אחד לפני כן היה לי בנק לבדי אז היה לי כרטיס מאז שעשינו חשבון משותף אין לי כרטיס,יש אחד וזה כל היום כל יום אצלו אז הצטרכתי לזכור את המספר וככה קונה בגדים ונעליים לילדים שצריך.אני רוצה שינוי בסלון לרענן קצת,קנינו רק ספה וזהו לא הסכים מעבר.עכשיו הוא רוצה שנקנה בית אחר למרות שיש לנו בית משלנו שקנינו לפני 5 שנים יחסית בסדר 4 חדרים.אני לא מסכימה למכור ולקנות בית אחר לא בגלל שאני לא רוצה בית חדש אלא מחשש שהקמצנות שלו תחמיר עוד יותר ואז בכלל לא אנשום. אני רוצה להתגרש אבל מאוד מפחד כי אין לי עזרנ מהמשפחה עם הילדים וזה.. מה שכן הוא אבא ממש טוב לילדים מקדיש להם המון זמן. מה הייתן עושות במקומי? מיואשת