בנות שגרות רחוק מהמשפחה.. איך אתן מתמודדות עם זה? כאילו עבר כבר שנתיים מאז שעברתי לגור בעיר של בעלי, ואני פשוט מתה מגעגועים למשפחה שלי. מאז שהבת שלי נולדה אני מרגישה את הקושי עוד יותר. אנחנו כבר חושבים לעבור לעיר שלי כדי שאהיה קרובה יותר למשפחה שלי.. אבל תנו לי עצות איך התמודדתן עם זה? אנחנו גרים במרחק של 40 דקות (נכון זה לא קריטי בכלל) אבל עדיין.. במהלך השבוע לא באמת מתאפשר לנו לנסוע לבקר (עבודות וכו׳) ועד שמגיעים כבר זה זמן מקלחות, אז הזמן היחידי הוא בסופ״ש אחת לשבועיים שאנחנו נוסעים. מרגישה שהילדה שלי מפספסת זמן ומפספסת לגדול קרוב לאחיינים שלי. ומה שלא יהיה אין כמו קרבה של משפחה ועזרה של אמא.. עזרו לי . הייתן עוזבות עיר בשביל זה? מציינת שאנחנו לא עובדים בעיר של בעלי (עובדים מחוץ לעיר) הילדה עדיין לא נכנסה למסגרת (מפחדת גם להכניס אותה פה בעיר של בעלי למקום שאני לא מכירה.. בניגוד לעיר הולדתי שמכירה את המעונות) אבל קנינו פה בית. באמת שאני לא יודעת כבר מה לעשות...