אני ובעלי בזמן האחרון רבים מלא, לא מסכימים על שום דבר, והיום באמת עבר את הגבול, כל הגוף שלי רועד מעצבים ואני מרגישה שאין לי את מי לשתף. יש לי חזון, חלום שבשבילו התחלתי ללמוד לתואר כדי שאוכל להגיע למטרה וליעד שלי . התואר הזה מעניין אותי בטירוף וכל פעם אני חוזרת הבייתה עם מידע חדש ונקודות שאני רושמת לעצמי שחשובות, מתלהבת בטירוף על הפיסות מידע חשוב הזה ומגיעה הבייתה בהתלהבות לספר לבעלי . והדבר הילידי שיש לו להגיד זה - הם טועים, אני לא חושב ככה , לא עושים ככה , אם כולם היו עובדים לחוק אז לא היה את זה וכו וכו… סליחה? אתה בכלל לא בתחום, אין לך טיפת מושג בתחום, אנשים שלמדו על בשרם, מרצים, אנשים שכל חייהם במקצוע, מי אתה? ואזזזזז בשיא חוצפתו אמר- אני דחפתי אותך ללמוד את זה . אמלללאאאאאא מה שעובר לי בגוף !!!! אני החלטתי עם עצמי, הלכתי ללימודים בגלל חזון, חלום. הוא לא החליט ולא דחף. מדבר כאילו בלעדיו אני אפס. אמללאאאאא הוא עבר גבולות מטורפים מה אתן חושבות???