בנטת, איך אתן נמנעות מלריב עם הבעל על ענייני נקיון? חייבת טיפים. מרגישה שהוא מוציא ממני מפלצת. הוא סהכ בעל נהדר ועושה הכל בבית, מבשל, מכבס, מטפל בילדים אבל משאיר אחריו מפוזר ומבולגן באופן קבוע. אני חודש תשיעי+שני קטנטנים והבית בקבוע במצב שאפשר פשוט למעוד מרוב שזורקים דברים בכל מקום. נעליים, משחקים, עגלות, בימבות, שישיות מים. נמאס לי כבר. מרגישה שאם לא אעיר ואצעק ואתפרץ אף אחד לא יזיז את עצמו 😡 לכל דבר יש מקום. סתם אף אחד לא טורח להחזיר ואני מוצאת את עצמי כל שנייה מתכופפת לאסוף אחרי כולם. זה ממש מוציא ממני זעם וכעס לא סביר. מתחילה לצעוק ומרגישה מפלצת. ולא בא לי להיות ככה. מה עושים? לדבר ולהסביר רגוע ניסיתי עשרות פעמים
מדברים על הכלמדברים על הכל
💬9 תגובות

תגובות (9)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי18 בדצמבר 2021 בשעה 08:58
לא יכולה לעזוב. זה מטריף אותי. שונאת שהבית נראה מסלול מכשולים ושהדברים לא במקום שלהם. חוץ מזה שזה לא שהוא עוזר לי. הוא שותף לניהול הבית כמוני. שנינו עובדים, שנינו מפרנסים ושנינו חולקים בנטל של המטלות. אני יותר מחפשת טיפים איך לכעוס פחות. מרגישה שזה דברים ששורפים לי פיוזים. כאילו מה הבעיה להחזיר כסא למקום אחרי שסיימת להשתמש בו? למה שיהיה תקוע באמצע החיים?!
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי18 בדצמבר 2021 בשעה 09:46
קודם כל , בלי קשר לבעל. להתחיל לכוון את הילדים למשחק שהם רוצים . רוצה לגו , תוציא לגו. סיימת ורוצה משהו חדש ? תאסוף את הלגו ובוא נפתח משהו אחר. שהצעצועים לא יהיו גלויים בצורה פתוחה. אם אפשר , בארגזים סגורים וכל פעם להוציא משהו אחר. להציב גבולות. לחנך. ואת ממש לא אמורה לאסוף אחריהם ולהיות מתוסכלת. אכלו יפה ארוחת בוקר ? יופי! איזה כיף ! רוצים עכשיו חטיף ? בואו לאסוף איתי את כל הבובות ונשב לאכול חטיף. אגב , גם חטיף , אני שמה להם בקערה , ורק בשולחן. ככה ילד צריך להתחנך. כשדברים מוגדרים. ככה הוא לא מתפזר ויותר נהנה מכל דבר שמוצע לפניו.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי18 בדצמבר 2021 בשעה 10:05
מאוד קשה לשנות הרגלים של גברים, הם לא רואים את הדברים כמונו. מסכימה איתך שהוא חייב לעשות הכל בדיוק כמוך הוא שותף במשק בית וזאת לא עזרה. אנחנו ב2021. זאת עבודה קשה אבל בסוף זה יצליח גם אני מאבדת את זה לא פעם עם בעלי אם הוא לא עושה אני נוגעת לו בנקודות הרגישות שלו עד שהוא מבין. זאת עבודה גם עם עצמנו לשלוט בכעסים. לקחת בפרופרוציה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי18 בדצמבר 2021 בשעה 10:35
קודם כל אני איתך! שאת מרגישה מפלצת, וזה באמת מחרפן. אני חושבת שצריך להבין שלא כולם מסודרים, ואף אחד לא עושה דווקא. ומסכימה עם אהובי שהפנייה צריכה להיות אל הילדים ולא אל בעלך. כן אפשר לפנות לבעלך שיהיה איתך באותו קו- כלפי הילדים. לשתף אותם כמה שאפשר, להכניס קבוע בסדר יום זמן שמסדרים. בכלל, מגיל מסוים של הילדים החלטתי שכל הצעצועים בקומה העליונה, אין צעצועים באזור הסלון. לפני ארוחת ערב: בואו נתכונן: מי מסדר? מי עורך שולחן? לפי הגיל והיכולת של הילדים. בעלי מבולגן ומבלגן ועדיין יכול לגמרי להחזיק את הילדים קצר שיסדרו. ולגבי בעלך אני כן חושבת שאפשר להגיד דבר או שניים שממש מפריעים לך. נגיד שהשישייה תהיה במקום ספציפי שהחלטתם. במיוחד שאת לא יכולה להרים לבד. תגידי לו את זה כשאת לא עצבנית.

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

היי בנות אשמח לעצה שלכם... אני מקווה שלא תשפטו אותי למרות 'שה הצד המוזר להיות בו... קצת מידע לפני, אני מקוה שאני לא חופרת.... אני ואחי הגדול אנחנו שני אחים ממש קרובים בגיל, רק שנה הבדל. אבל אנחנו כמעט ולא מתראים, מבחירה, כל פעם שאנחנו מעבירים סופשבוע אצל אמא שלנו (גרים בדרום הרחוק אז זה מורכב להגיע) אני מבטיחה לעצמי שזאת תהיה הפעם האחרונה. היום אחרי שנתיים כמעט שהצלחתי לצמצם את המפגשים לרק לארוחות ערב פעם בחודשים אצלי בבית שאני מזמינה את המשפחה יצא ששנינו הגענו לסופש. לי יש ילד בן שלוש ואני בהריון לאחי יש תינוק בן שנה וחצי. אתמול הוא ואשתו הגיעו בשמונה בערב (דקה אחרי שהבן שלי נרדם) עם הבן שלהם עדין ער ומיד כל הבית נכנס לסחרחורת הוא צורח ובוכה (עד כה לגיטימי) והם במאבק מולו. לאורך התסכול של ההרדמה של אחיין שלי נזרקו מהפה של אחי משפטים כמו "אני לא יכול לסבול את הילד הזה", "תנו לו לצרוח הוא פשוט ילד מפונק" "תני לי לצאת אני צריך לפרוק עצבים" "אני לא מסוגל יותר הוא לא סותם" תוך כדי שהוא נכנס ויצא מהחדר כשאשתו לפעמים מנסה להרדים את הילד ולפעמים שותה קפה בסלון או אוכלת ארוחת ערב, כל הזמן הם צעקו אחד על השני (מזכירה שבתוך כל הסיוט הזה הבן שלי ישן חדר ליד). רציתי לבכות, רציתי לגשת להרים את אחיין שלי ולהגיד לו שהוא לא אשם, הוא תינוק בן שנה וחצי מתוסכל עייף ומבולבל שלא מגיע לו שיצעקו עליו, יאשימו אותו, ישאירו אותו לבד בחדר חשוך שהוא לא מכיר, רגע אחד יהיו חמודים ונחמדים אחד ואז בבכי הראשון יצעקו עליו, גם אני הייתי מתבלבלת ובוכה. אבל לא אמרתי מילה, כי הייתי מקבלת בעצמי מטר של צעקות והטפות מוסר של "אל תגידי לי איך לגדל את הילד שלי" ו"גם אצלך לא הכל מושלם" וכו' וכו' תמיד זה היה ככה, אחי תמיד ידע להאשים ולצעוק הכי חזק ולהיות המסכן (כן הוא בא כל הזמן לסלון להגיד כמה הוא מסכן סובל לא הבן התינוק שלו). ואמא שלי תמיד בחרה בצד שלו, בגלל שהוא צועק יותר חזק והיא אישה חרדתית, ואני תמיד אשמה ולא בסדר שאני מתחסדת אבל אלוהים לא יכולתי לשמוע את זה את הצרחות והמילים והאאשמות, זאת הסיבה שהתנתקנו מהם, בעלי היחיד במשפחה שמבין אותי בנושא הזה שליווה את כל חיי... אנסה לקצר, אחרי חצי שעה כזאת עברתי להתחבא בחדר שלי ולא יצאתי כל הערב (רק בארבע בבוקר כשהתעוררתי לעוד סבב בכי וצרחות ו"אני לא יכול משהו לא בסדר בראש של הילד הזה") רק בארבע קלטתי שלא אכלתי ארוחת ערב מרוב התחושות הקשות שזה העלה בי. זה הזכיר לי שגם אבא שלי היה כזה, צורח ומאשים ומקלל ואני גדלתי לפחד ממנו והצעדים הגדולים שלו בבית. (אנחנו גם איתו לא בקשר מאז הגרושים הנוראים של ההורים) אני באמת לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה נורא שאני נוטשת את אחיין שלי לגדול לכזה אבא, אבל חוץ מצילים ויחס מגעיל הוא לא עשה (למיטב ידעתי) שום דבר אחר לא בסדר, וזה מבאס אותי תמיד המחשבה שיש לי אח ואחיין ואני לא בקשר איתם, אבל ניסיתי כמה פעמים וזה פשוט לא עבד, גם בצורה ממש ברורה ועם דמעות בקשתי שיעזרו בי ויתנו לי לפעמים לשמור על הילד. עם המשפחה של בעלי, האחים והאחיינים אנחנו בקשר מדהים נפגשים פעם בשבוע לפליידיט (כל האחיינים שזה ממש כיף, פעם בשבוע ההורים שלו לוקחים את כל האחיינים ואנחנו משתדלים להפגש גם בסופש) בקיצור מבאס, מדאיג, הלב שלי כואב לילד... מה אתם הייתן עושות?
זוגיותזוגיות
💬4 תגובות👍2 לייקים