אמהות, איך אתן מוצאות זמן לעצמכן? איך אתן מאפשרות לעצמכן לשחרר, להגיד שעכשיו אני לא מקדישה את כל כולי לילד אלא משחררת קצת והולכת לעשות שיער, ציפורניים, יציאה עם חברות? אני מרגישה שכל כולי מוקדש לילד, הזמן היחיד שאני לא איתו זה כשאני בעבודה, כמובן שהכל מבחירה, אבלמאני לא מצליחה לשחרר ולעשות משהו אחר על חשבון הזמן שאני איתו. הילד הזה הוא החיים שלי ואתן הכל בשבילו אבל מרגישה שאני נעלמת. קשה לי לשחרר וללכת להתעסק בי, להשאיר אותו עם אבא וזהו, כל רגע ערות שלו אני איתו או בעבודה בלית ברירה. מצד אחד אני גם לא רוצה לא להיות איתו אבל מצד אני מרגישה שאני מתחילה לאבד את זה ואת עצמי. איך מוצאים את האיזון בין להיות אמא טובה, להיות שם בשבילו, בעבודה וגם זמן לעצמך ולזוגיות? מרגישה שאין לי ברירה אלא לוותר על משהו כדי שהכל יעבוד ובגלל מי שאני, אני אוותר על עצמי קודם כל. וזה לא שרע לי ככה, כשזה קשור אליו אני אוותר על הכל אבל זה כן מפריע לי שהזנחתי את עצמי, מרגישה שכל פעם שאני מחליטה לצאת רגע מהבית לשעתיים סידורים אני חוזרת לכאוס ובלאגן, כאילו דברים מפסיקים לתפקד והחרדת נטישה שלו עכשיו בשיאה אז בכלל.