ילדתי לפני שבועים, מאז הלידה אני ובעלי עוברים תקופה לא קלה, אני מרגישה הרבה פחות מחוזרת ואהובה, אנחנו רבים הרבה , אני מאוד מרגישה לבד ובודדה שהוא לא באמת איתי ולא עוזר לי.. היחידה שעוזרת לי זאת אמא שלי!! יש לי ולמשפחה שלו היסטוריה לא טובה בקשר, עכשיו אחרי הברית של הילד המצב נהיה יותר קשה ויותר גרוע! ואני מרגישה שאין אף אחד ששומר עלי, אין אף אחד שאיתי ואני לבד . בעלי מאוד חנפן, תמיד רוצה שהצדדים יהיו בשלום והוא יהיה בקשר עם כולם, בפועל מה שקורה שאני מרגישה שהוא עושה את הכל בשביל להיות ב״שלום״ עם המשפחה שלו למרות כל מה שעברתי איתם .. ופה הוא מאבד אותי! לא רוצה שהמשפחה שלו תתקרב לילד שלי ולא תראה אותו, לא רוצה שהוא יפתח אליהם רגש ויהיה מצב שהוא יאהב אותם יותר מאותי. לא רוצה שיהיה מצב שהוא יאהב מישהו יותר ממה שהוא יאהב אותי מאוד רכושנית אליו, כי הוא שלי ואני סחבתי אותו ואני ילדתי אותו ועברתי הכל לבד! גם בעלי לא עבר את זה איתי בגלל העבודה שלו ואני הייתי עם אמא שלי לבד בכל הבדיקות.. אחרי שאני עברתי הריון בסיכון יש רגעים שאני חושבת ואומרת לעצמי , למה התחתנתי? למה עשיתי את הטעות הזאת ונכנסתי למשפחה הזאת? למה אני צריכה לסבול? אין לי חשק לכלום , ירדה לי השמחת חיים ברמות , פעם הייתי בנאדם שמח ומאושר , היום אני מרגישה שאני עצובה , ללא רגש שמח. אין לי חשק לקום מהמיטה ולזוז , לא באלי לאכול באלי לפעמים לקחת את הילד שלי ולהעלם, רק אני והוא! לא יודעת מה לעשות. אבל לא טוב לי.