אני לא באמת יודעת איך מסכמים 9 חודשים ולידה אבל אנסה להתחיל הריון ראשון. כל חיי חיכיתי לרגע שבו אהיה אימא, שאקים את הבית שלי עם בעלי ונזכה לחיות חיי משפחה אמיתיים וטובים, שאצליח להעניק לילד שלי מה שאני לא קיבלתי בילדות. ואז התחתנו, נכנסתי להריון.. השמחה שהייתה לי בלב הייתה ענקית, חיכיתי לילדה הזאת כל ה9 חודשים אפילו שהייתי לבד, אפילו שהיה לי הריון מורכב, חיכיתי והתפללתי שהילדה הזאת תקבל את החיים הכי טובים שמגיעים לה. ואז הגיע שבוע 40, הלידה עוד לא הראתה סימנים שהיא מתקרבת, 3 פעמים בית חולים ושום דבר לא זז. השבוע הזה היה השבוע הכי מורט עצבים בעולם, התנתקתי מכולם, מכל הפלאפונים, מהווטסאפ, פשוט חיכיתי כבר לרגע. עוד יום עבר ועוד יום והלידה לא הגיעה, הרגשתי שאני משתגעת מהמתח ואמרתי לבעלי שזהו שבוע 41 יולדים ויהי מה. הגעתי לביקורת בבית חולים ואמרו לי שיש מיעוט מים לעובר .. חייב להתחיל בלידה! אני התרגשתי מאוד אך גם חששתי ביקשתי לא לדבר עם אף אחד ושלא ידעו ביינתים. חדר לידה. ושם הכל מתחיל פיצוטין ועוד פיצוטין, פקיעת מים צירים מטורפים ו30 שעות מרותקת למיטה וסגורה בחדר. כשהגיע הרגע המיוחל שבו הגענו לפתיחה מלאה אני לוחצת ולוחצת במשך שעה וחצי והתינוקת לא רוצה לצאת, החליטו לחתוך ואז גילו למה היא לא יצאה, היא יותר מ4 קילו! אף אחד לא שם לב ולא ראה.. אחרי הלידה התחלתי להרגיש סחרורות צניחה בלב ואיבוד תחושה בגוף. התעלפתי. הרופאים לא הבינו מה קורה, לקחו לי את הילדה לתינוקיה ולא ראיתי אותה בקושי. מסתבר שאיבדתי כל כך הרבה דם שנותר לי המגלובין 6 בגוף. לא חזרתי לעצמי, אושפזתי שבוע וקיבלתי 3 מנות דם ושתי ברזל לא יכולתי לקום מהמיטה, הכל היה נורא, כל היום בוכה, סחרורות, דכאון אחרי לידה. דכאון אחרי לידה? הגענו הבייתה ולא הפסקתי לבכות כל היום. הלחץ מההמשך, הפחד מהלבד הזה, החוסר יכולת לשלב אותה עם החיים שלי. איבוד תאבון בצורה דרסטית, תחושת מועקה בלב עם כישלון ורצון לאבד את חיי. ההרגשה הזאת, שאת לא מסוגלת לתת לבת שלך את מה שהיא צריכה אחרי שכל כך קיוותי לזה הרסה אותי. פחדתי. פחדתי לא להתחבר אליה, להכאיב לה, לגרום לה צער.. אז מה בעצם אני מרגישה אליה עכשיו? לא יודעת. אני דואגת לה, אני שומרת עליה, אני מוותרת על עצמי בשבילה אבל אהבה זה דבר גדול, כן, אני אוהבת אותה, אבל אהבה שכואבת בלב הלוואי שאזכה להרגיש אליה את ההרגשה שצריכה להיות, הלוואי שיעבור לי הפחד והחרדה מההמשך הלוואי שאלמד לשחרר ולהשתחרר מהכלא של עצמי הלוואי שאקבל את מי שאני כי מי שאני זה הכי טוב לה רק צריך ללמוד לקבל