תגידו, שיער *ראש* שנולדים איתו נושר? הבת שלי נולדה ב"ה עם מלא שיער... הוא ישאר או יינשור ויצמח מחדש? ראיתי בנות שכתבו בפייסבוק שנשר לילדים שלהן אבל האמת היה להם פחות שיער ממנה.

דחוף! לחוצה דופק 114-115 במוניטור זה לא נמוך מידי??? שבוע 37!

גוונים היי בנות, אני שבוע 7+2 ואני רוצה ללכת לעשות גוונים אצל הספר שלי אבל לא יודעת אם מותר לצבוע את השיער מה עושיםםםם?? תודה לעונות ❤️

שאלה קצת מוזרה, יש כאלה שלא הצליחו להניק ילד ראשון (חוסר ידע לפני הלידה, התייאשות, כאב, לא לדעת למה לצפות ולא לפעול נכון) ואז הילד השני כן החליטו להניק או שזה כבר היה מורכב מדי כי פתאום יש עוד ילד לטפל בבית שלא כמו עם ילד ראשון? בנוסף, אם אני חודש וחצי אחרי לידה זה כבר מאוחר מדי לנסות ולהניק? אני כן חושבת שהבנתי את הרציונאל אבל בגלל כאב פיזי בהנקה, קושי של הורות בפעם הראשונה ומערבולת רגשות שנסחפץי אליה ויתרתי מהר מדי על הנקה ואני שואבת ממש מעט פעם ביום כדי לכפר על המצפון שלא אתן בכלל חלב אם וזה לא טוב לילד..

מישהי שחלתה בקורונה ויש לה בייבי בבית איך פעלתם?? הרופא אמרה לי להיות עם מסכה תמיד ש בייבי לא תידבק((מצב ממש מבאס))

מתמודדת עם הרבה אתגרי חיים מגיל ילדות. השנים חולפות והאתגרים מתווספים. כשכבר לא הצלחתי להתמודד, הופיע גמגום. זה התחיל בגיל 6 ובעוצמה חזקה במיוחד. בהמשך היו שנים שגמגמתי יותר או פחות, אך הערפל שם ומרחף מעלי תמיד. בחודשים האחרונים כשחיזקתי יותר את הנפש, הגמגום פחת משמעותית. כשהצלחתי גם לשנות אורח חיים והתחלתי לרדת במשקל, זה חיזק את האמונה העצמית ותרם לשטף הדיבור. אבל רק באופן זמני. אני עובדת עם קהל, והפה שלי הוא אחד מכלי העבודה החשובים ביותר. כשמצאתי את הגמגום מחמיר מחדש, הייתי חייבת לעצור את הכל ולשאול את עצמי למה. התשובה מיהרה להגיע- לאחרונה הצלחתי לטפל בכל מיני חסמים שהיו לי, וכתוצאה מכך  התודעה התפתחה וקפצה כמה מדרגות קדימה . השינויים המנטליים שהצלחתי לבצע הובילו לכך שסוף כל סוף, אחרי אינספור שנים של מאבק בהשמנה- אני מצליחה לרדת במשקל. רק ש... מבחינת התודעה אני מנהלת אורח חיים מדהים בכל הקשור לפעילות גופנית, אכילה נכונה ואיזון הנפש, אך עדיין העיניים רואות את הגוף השמן מאוד שלי. נוצר פער אדיר בין ההתקדמות המהירה של התודעה להתקדמות האיטית של הגוף, וזה מה שהחזיר/החמיר את הגמגום. אז מה עושים? מחבקת את עצמי בדימיון, מסבירה לגוף  שהוא מדהים, מודה לו על השינויים שהוא עושה ועל המוכנות לעבור את התהליך הלא פשוט של הרזיה. מקבלת אותו ואת קצב הפעולה שלו, ומזכירה לעצמי שהשינוי של הגוף תמיד יהיה בקצב אחר מהשינוי התודעתי ומנטלי של המוח. המוח מוביל והגוף הולך אחריו עד שמגיע. עכשיו נותר להמשיך בתהליך, למרות הקשיים שבדרך, ולחכות שהתיהום שנפערה בין התפיסה שלי לבין המציאות הפיזית- יצטמצם. רעיונות איך להקל על העניין?