פוסט פריקה מעולם מעולם לא דמיינתי לעצמי שילדים צמודים זה כל כך קשה . הפרש של שנתיים, חינוך ביתי שנייהם יחד איתי הם לא במסגרת. מרגישה כל כך מתוסכלת ותמיד עם מחשבות על איך לא חשבתי לעצמי שאני אגואיסטית שאני לא מצליחה לתת לבן שלי הקטן את אותו היחס שנתתי לגדול שזה לא אותו הדבר יותר כל אחד מהם זקוק למשהו אחר ואני שאמןרה להיות זו שיודעת לתת את כל מה שהם צריכים כי אני אמא שלהם הם כל מה שאי פעם חלמתי לא חשבתח שאצעק אי פעם על הגדול למרות שאני נותנת לו את הלב שלי מבינה וכל הזמן מנתחת בכל רגע נתון את הצרכים שלו הרגשות שלו עד לרגע שאני כבר מתפוצצת כי הוא מחרפן אותי הוא בטנטרום תמידי תמיד לא מרוצה מקביץ לאח שלו לא מאפשר לו לשחק בשום צעצוע. אני כל כל כך כועסת על עצמי שאין בי מספיק כוחות. אני גם מניקה את הקטן בלילות אין לי יום ואין לי לילה. אני מדגישה שזה לא פוסט תלונה אני מודה על כל מה יש לי בחיים אני אוהבת אותם עד אין סוף. אני פשוט לא יודעת איך להתמודד.