שקיפות עורפית נקבע לי תור לשקיפות עורפית לשבוע הבא אהיה שבוע 10+6. לא היו תורים מאוחרים יותר האם זה בסדר? כי אני קוראת שצריך לעשות החל משבוע 11.. האם ההבדל של היום זה קריטי?

תינוקות שקיבלו אמפרזול תוך כמה זמן ראיתם שיפור? האם זה משפיע גם על פליטות? בימים האחרונים ממש קשה לנו. הוא יונק ואני ממש רואה איך הכל חוזר לו ונשפך מהפה. אתחיל לתת לו את התרופה ביום ראשון בתקווה שתהיה מוכנה עד אז.

היי בנות באיזה טיטולים יש את המד רטיבות ( הפס הצהוב שהופך לכחול ) חוץ מהאגיס אקסטרה קר ???

הי בנות, אפשר לדעת מה החסרונות/יתרונות של שמירת דם תבורי?

היי, התחתנתי לפני בערך שבעה חודשים וב״ה אני בהריון מתקדם בתחילת חודש שביעי. לפני הנישואין הייתי גרה באזור הדרום וכיום גרה באזור השרון. המרחק מהמשפחה מאוד מקשה עליי ולא מחוברת לעיר החדשה שבה אני גרה... מתגעגעת למשפחה, לחברות, לעיר שלי שכול כך אוהבת. כמובן אני ובעלי נוסעים להורים שלי כמעט פעם בחודש לשישי שבת. אבל תמיד אחרי שאנחנו חוזרים לבית מאוד קשה לי כי כול כך נהנתי( שמחה להיות יחד עם בעלי ובבית אבל השינוי והמרחק מקשה עליי). בעלי לא מוכן לעבור לדרום מכמה סיבות: 1.בעיר בו הוא חי יש את הבית כנסת שמתפלל שם 2. מקום עבודה שמאוד מרוצה מימנה ( ב״ה משכורת טובה) 3. שיעורי התורה 4. העשייה והרצון שלו לקדש את העיר ולבנות בית מדרש מה שחסר בעיר . הטיעונים שאומר לי אכן משכנעים אבל לא משכנעים את הלב והתחושות הקשות שאני חווה. אני יכולה לשבת בבית ולהיות עצובה מהמרחק ושעזבתי את המשפחה והחיים שהיו לי אז.. אני יודעת שיש לי הורמונים והכול אבל עדיין חושבת שגם אחרי ההריון בייחוד אחרי הלידה וילדה ראשונה יהיה לי סופר קשה בטירוף. המרחק גורם להמון בעיות בשלום הבית שמחת החיים שלי פחתה מהרגיל ... כל המשפחה נמצאת קרובה ומאוחדת ורק אני רחוקה... אני באמת לא יודעת מה לעשות לא רוצה לחוות את התחושה הזו אבל זה מעבר ליכולות שלי. בכל פעם מנסה להתעודד אבל לא תמיד מצליח לי קמה ונופלת ( זה חלק מהחיים אבל קשה לי).. והכי קשה זה שאין לי חברה בכלל אני רוב היום לבד אחרי העבודה כי כשבעלי חוזר הוא אוכל עוזר במטלות הבית ואז יוצא לשיעור תורה אשמח לעזרה ולעצות מיכן.

לפעמים אני מרגישה חרא אמא שאין לי סבלנות לתינוקת שלי מספיק אני מאוווווד אוהבת אותך ועושה בשבילה הכל בלי עזרה בכלללל מחליפה לה, מקלחת, מניקה, מרדימה ולפעמים אני כלכך מותשת , בעיקר לקראת סוף היום שפתאום אני מבינה שאני לא כלכך סבלנית היא סובלת מרפלוקס ובוכה הרבה , רוצה הרבה ידיים, אני תמיד מעניקה לה מה שהיא צריכה באהבה ובלי תלונות אני גם ככה מרגישה רע עם עצמי, השמנתי נורא מההריון, ואני לא עוסקת במה שאני ממש אוהבת לעשות, מרגישה שכל יום אני קמה בבוקר וסופרת שעות כדי שהיום יגמר לא יודעת מרגישה רע שאני בערב בהרדמות פחות רכה איתה , יותר "צ'יק צ'אק" כזה , לא בעדינות , יותר מתוסכלת , מזכירה לי את אמא שלי שהייתה ממש חסרת סבלנות אליינו והייתה נותנת לנו לבכות שעות כי היא גם הייתה עייפה ומתוסכלת. כמובן שאני לא נותנת לה לבכות היא כל היום עליי ואני מרגיעה אותה , משחקת איתה מצחיקה אותה , אבל באותם רגעים אני מרגישה כלכך אשמה☹ סתם רציתי לפרוק, תודה למי שקראה חחח