הנקה. אף פעם לא חשבתי שאתחבר לזה אבל כן אמרתי שאנסה. עברתי קיסרי אז לחלב לקח קצת יותר זמן להגיע אבל שהוא הגיע התחברתי לזה ממש! איזה חיבור מדהים עם התינוק שאין לי הסבר! העניין שהבייבי שלי הייתה בת 10 ימים (!!) היא אושפזה 3 ימים ומהלחץ הנפשי שהייתי בו החלב פסק. נלחמתי בזה וניסיתי להחזיר את זה בכל דרך טבעית שמצעים.. חזר קצת, שאבתי פעמיים ביום ושילבתי תמל עד שגם זה נגמר. סך הכל אולי הנקתי 3 שבועות והמצפוןןןן לא נרגע לשניה. דיברתי עם יועצת הנקה ואמרה לי שהעבודה להחזיר את זה תהיה מאוד מאוד קשה ואין לי את הכוחות לעבוד על זה ככה. הבעיה שאני רואה נשים מניקות ואני מקנאה. הלב שלי נשבר. המצפון שוב מתחיל לשחק ואני מוצאת את עצמי בלילה מאכילה את הקטנה ולא מפסיקה לבכות ולהתנצל בפנייה כי בנוסף להכל גם היא סובלת מגזים נוראיים אני לא רק מרגישה אותם אחא גם שומעת! מה עושים? איך מגיעים את המצפון? איך מרגיעים את הרגשת הקנאה? כבר חודש וחצי אחרי לידה ואני לא מצליחה לשחרר