הפכו להיות בינינו משחקי כוחות, מי עושה יותר מי עושה פחות. של מי התפקיד לעשות x הפעם? עכשיו זה מתחיל להשפיע בסקס, המשיכה שלי אליו היא אפסית כרגע, אמרו לי שאחרי הלידה יעבור החוסר חשק הזה וזה לא ישאר ככה אבל זה נשאר ופחות בא לי עליו, כבר בהריון שני עם ילד בן שנה וחצי וזה רק מחריף במקום להסתדר אני מרגישה שאם אני ׳מרצה׳ אותו אני מורידה לעצמי מהאגו או מהכבוד… ברור לי שזו לא מחשבה הגיונית בגלל זה מעלה את הפוסט. מה עושים איך מתמודדים עם זה? מנסה לא לתת לבית להתפרק אבל הוא מחכה גם חודשים לסקס, גם אם אני לא בהריון, הוא לא ימשיך ככה לנצח הוא בן אדם מאוד מאוד מיני ומבחינתו אפשר לשכב גם 3-4 פעמים ביום. ולרדת לו לפחות עוד פעמיים. מבחינתי אפילו לא קרוב לזה. יש חיים לחיות מעבר לפאקינג סקס!! סליחה על הפתיחות אבל באמת אין לי עם מי להתייעץ