בנות אני קצת קרועה לידה ראשונה, לידה טבעית לגמרי במרכז לידה טבעי ללא אפידורל כמובן .. אחרי הלידה אני חווה סוג של התפרקות הייתה לידה מדהימה וכשאני אומרת מדהימה אני לא מתכוונת קלה-- ממש לא זה היה קשוח עם מלא נקודות שבירה ומחשבות של למה אני צריכה את זה... כשאני אומרת מדהימה אני מתכוונת שגיליתי בי כוחות שלא ידעתי שקיימים בי. לא משנה אני מנסה יותר להבין בנות איך לעזאזל אני מגיעה למצב שאני רוצה עוד ילד???? הייתי הכי ברצון של 20 ילדים אחד אחרי השני אבל הלידה.. אחרי הלידה.. אוווחחחחח אני נשברתי. יש לי כמה תפרים פנימיים, ואני תוהה לעצמיהאם זה מתאחה באמת כמו שצריך מתי שהו?! ממה אני צפויה לסבול עקב זה?? הלב שלי ממש עצוב על הקרעים מרגישה בן אדם אחר. מישהי יכולה לשפוך לי קצת אור על החושך שאני מרגישה? שלא נדבר על העובדה שכל חיי השתנו עקב בואו של הבייבי החיים שלי. מרגישה כל כך אחריות עד כדי מצב של אפילו פוביות קטנות כאלה עשיתי טוב, לא עשיתי טוב, מה אם לא עשיתי טוב . ואז יש גם את העניין של ההנקה הבובון שלי על הנקה מלאה - משמע כל ההתחלה לפחות זה למידה עצמית קשוחה כל כך קשוחה שאני ובובון הסתכלנו אחד על השני ובכינו ביחד מתיסכול. הוא כי לא מצליח לינוק ואני- לא מצליחה להניק(עכשיו אנחנו מיומנים) עכשיו אני מרגישה שאני לא מספקת לו מספיק חלב וזה שובר לי את בלב. אני כל כך משתדלת. ועוד דבר אני אוהבת את בעלי נוראאאא ואני חוששת שמא אני אחרי הלידה הזו איבדתי את רוח הסקס שלי. לא נראה לי שאני ארצה לעשות בחיים..🤧💔 בקיצור- חוששת מכל זה הצילו.