בעלי היה השבוע במילואים היה לי כיף עם הבן שלי (בן שנתיים) הוא ישן טוב אני ישנתי טוב. עשינו צחוקים הייתה אווירה טובה בבית... בעלי חזר וכל הסבלנות שלי נעלמה. הוא נכנס להרגלים הטובים שאני והבן שלי ייצרנו במשך שבוע.. בקושי התייחס אליי בעיקר רצה להיות הבן שלנו ... והוא הבן , לא כל כך רצה. לפחות לא במידה שאבא שלו רצה. הרגשתי רע בשבילו אבל הוא במקום זה נתן לי תחושה שזה בגללי שהילד לא רוצה להיות איתו. נשבעת שדווקא עודדתי את זה ואני גם הייתי צריכה קצת את הזמן שלי לבד. מאז האנרגיות בבית רעות מגעילות אין לי סבלנות אני עצבנית ובוכה לא מעט. נראה לי שהבנתי שיותר טוב לנו בלעדיו... אני מפחדת..