היי שרון אני ובעלי מכירים 4 שנים ונשואים כבר שנתיים ,כרגע אני בהריון ,מהרגע שהתארסנו הרגשנו את היחסים שלנו מתחילים לרדת אם זה ביחסי מין ואם זה מהדיבור שנוצר ביננו ,התחתנו והכל היה טוב ויפה בשנה וחצי הראשונות רק פיצוצים ויכוחים אין סופיים ויכוחים שהגיעו לרמות של גיבור לא יפה אחד לשני ודיבור מזלזל כמובן שהיו עליות וירידות ויש רגעים טובים ורגעים לא טובים ,כל המצב הזה גורם לי מאוד לריחוק ממנו במיוחד עכשיו שאני בהריון והכי רוצה לחוות אותו את החוויה הזאת אני לא מצליחה ,התקשורת ביננו הרוסה ,הלכנו כבר לגורם מקצועי שלא באמת עזר והתייאשנו ,הריחוק הזה גורם לי כבר להרגיש אותו בבית בתור אדם זר ,אנחנו לא מפסיקים לריב ולהווכח ,וזה רק מרחיק אותי ממנו,הוא הציע כמה פעמים ששוב נלך לייעוץ אבל אני מרגישה מאוד רחוקה ממנו שקשה לי להקריב בשבילו את זה ,קשה לי לתת לו כבר חום ואהבה והכל מרגיש לי דועך בפנים ,אשמח לעזרתך

אהבת חיי.. 😜😛

אשמח לדעתכן, בעלי אתמול אמר לי משפט שהוציא אותי מדעתי. אנחנו נשואים 3 שנים עם ילד בן 2.5. הקשר שלנו ידע עליות ומורדות אבל אפשר להגיד שבחצי שנה+ האחרונה אנחנו במצב ממש טוב, מכילים, מקשיבים, פותחים דברים שמפריעים לנו ובסה"כ באמת בסדר... במשך מעל שנה לקחתי נוברינג למניעה הוא היה מעולה אבל לפני חודשיים התחילו לי דימום איתו והרופא יעץ לי לעבור לגלולות בינתיים. זה בילגן לי ממש את הסדר של המחזור ויוצא שמאז שהתחלתי לקחת את זה אני ממש כל שבוע עם דימום כזה או אחר (חלק ממש מחזור וחלק רק דימום קל שלא אוסר אותנו. אנחנו שומרים טהרה) בקיצור אפשר להבין שזה קשה לי, מציק ולא נח והופך אותי גם מבחינה הורמונלית... חוץ מזה בשבועות האחרונים התברר לי שבעלי בגד באמון שלי וחזר למשהו מסויים שכבר עזב מזמן והבטיח מאות פעמים שלא יחזור אליו. שפכנו כסף על טיפולים בשבילו והוא כל פעם מחדש לא הצליח. ועכשיו שוב. מבינות את המתח והלחץ סביב זה, אבל אני פתחתי איתו הפעם את הדברים בלי לכעוס. חיבקתי, הסברתי, אמרתי שאני אוהבת ונלחמתי כל הזמן הזה על הבית שלנו אבל ככה אי אפשר יהיה להמשיך. הוא הלך למטפל חדש ונפתח שם יותר גם על דברים שהיו לו בעבר (עליהם לא דיבר עם המטפלים הקודמים) הוא אפילו הודה לי מאד על הזמן על איך שאני רגועה הפעם הזאת ומבינה אותו ורק רוצה שיהיה לו טוב. אבל באיזשהו מקום הלחץ שלי צריך להתפרק... ובשבועיים האחרונים (מאז שגיליתי) הבית די הפוך ולא מתפקד כרגיל (אחרי שביום יום כולל בסגר שהילד היה בבית, הבית מתקתק) בקיצור מה שאני מתכוונת זה שיש ארוחות לכולם, אבל יש יותר כלים בכיור, יותר בלאגן, נערמו הרבה כביסות (גם נקיות וגם מלוכלכות) וכזה... אני לא נלחצת, יודעת שכשמבולגן לי בפנים זה יכול להתבטא איכשהו ושמחתי שזה לא היה בהתקפות עצבים עליו ועל הילד. אתמול הוא היה ביום חופש - שטף כלים ושכב כל הבוקר במיטה. אחה"צ אני לקחתי את הילד לגינה, שיחקתי, האכלתי, קיללתי והשכבתי לישון. הוא יצא ללמוד למבחן וכשחזר בערב אומר לי "אני מבין שאת סיימת עם הבית!" כל כך התעצבנתי, אמרתי לו הכל ושיגיד תודה על הרוגע ועל איך שאני מתפקדת למרות כל המצב איתו ולמרות כל הדימומים והבלאגן ההורמונלי שקורה לי בגוף לאחרונה. אז הוא אומר לי "בסדר. זה לא אומר שהבית צריך להראות ככה, תלכי לסלון תראי כמה דברים שלך יש שם. היום בבוקר גם לא היתה לי חולצה ללבוש..." נפגעתי ממנו מאד!!! כילו רק אני צריכה להכיל ולהבין את המתחים שלו והוא לא מצליח להבין שגם אצלי זה צריך להתפרק איכשהו. אני עובדת, אני סטודנטית, אני אמא ואישה - והכל כל כך משתדלת להיות מושלמת, אז למה הוא נתפס על זה???? בלילה הלכתי לישון בלי לדבר איתו למרות שאמר לי לילה טוב. עכשיו יצא לעבודה ואני מתוסכלת ובוכה פה בבית. מרגישה אפס הבנה והכרת תודה ממנו

מישהי מכירה את ד״ר שירה חדד? מומחית גם להיריון בסיכון

בנות מישהי יודעת מה זה כתם קפה אצל תינוקות ?

שבוע 21 הריון ראשון קוצר נשימה אף סתום , כמה פעמים ביום מותר לעשות אינהלציה מי מלח בלבד ?